החוק הוא דברים ורודים הם תמיד טובים. כי זה ורוד זה צבע קסום מה יכול להיות לא טוב בו? המסרק שלי ורוד (נו המסרק הזה שעושה שלא יהיו קשרים, אז ורוד זה לשיער דק) והבושם שלי ורוד כי הוא מושלם ובתקופה ניכרת מחיי, בחטיבה-תחילת התיכון כשכולם היו פריקים ולבשו שחור אני לבשתי ורוד. אז מצאתי את היוצא דופן שהוא ורוד והוא נורא! כדורי הברזל. הם כאילו חמודים ורודים והקופסא ורודה אבל זה נורא. דבר ראשון, צריך לקחת את זה על בטן ריקה, כלומר לא לאכול שעתיים לפני, ושעתיים אחרי מותר לאכול אבל בתנאים מכפירים - לא חלב ולא קפאין, ומוצרי חלב וקולה זה בערך כל מה שאני אוכלת. דבר שני הכדור דוחה, ניסיתי לבלוע לא הצלחתי, ניסיתי לפרק לחתיכות קטנות לא הצלחתי, התייאשתי ולקחתי פטיש של שניצלים ופירקתי לו את הצורה וזה היה בצבע שחור שנראה כמו ברזל והיה לזה טעם מזעזע של ברזל אמיתי. ודבר שלישי, בפעם הראשונה זה עשה לי בחילה נוראית ועד שעברו השעתיים שבהם יכולתי לאכול ארוחת ערב חלבית לא הרגשתי טוב ופשוט הלכתי לישון. צוחקים על הנושא: כתבתי בגוגל כדורי ברזל כדי לראות אם אסור לאכול שעתיים לפני או אחרי והוא הציע כדורי ברזל לאקדח, תודה על העידוד. -נכון שאסור לקחת כדור ברזל עם מים? -למה? -שלא תהיה חלודה (אמרו לי שאני טיפשה).

בעקבות המעבר שלי לחפירות גם בווטסאפ כשהוא פתוח מהמחשב גיליתי שלל סמיילים חדשים שלא הגיעו לפלאפון, והוחמאתי לראות שעשו סמיילי אחד בהשראתי 🤓 (לא בטוחה אם זה עובד) סמיילי מחייך עם שיניים בחוץ ומשקפי ראייה, וככה אני נראית בחיי היום יום. מאז שקניתי את המשקפיים החדשות אני מסתובבת איתן הרבה יותר, זה לא מובן מאליו כי עם המשקפיים הקודמות הייתי שמה אותן בשיעור ומכניסה לתיק מיד כשהשיעור נגמר, עכשיו אין לי בעיה להיות איתן גם בהפסקה או אפילו על הראש, תמיד כשאני יוצאת מהאוניברסיטה ויש חושך אני עם המשקפיים עד הבית, כאילו מספיק נורא שבחמש יש חושך לפחות שאני אראה משהו. זה כאילו סתמי כזה אז וואו היא עם משקפיים אבל בשבילי זה הרבה שאני אסתכל על עצמי עם משקפיים במראה? או יותר מזה, שאני אסתכל על עצמי בהשתקפות עם משקפיים ולא יחשוב שזה זוועה - זה המון.

אני כל כך מצחיקה שאם יעיפו אותי מהעתודה בטוח אני אלך להיות ליצן צבאי - 

- מה אמורים לכתוב בעבודה? פשוט מילים? (התכוונתי מה המבנה של העבודה)

- מילים, משפטים, פסקאות

- אני לומדת רק משפטים, פסקאות זה התואר הבא שלי

-אהבתי שכתוב בזימון מדים:לא חובה. כאילו אם את לא מוצאת מה ללבוש אז סבבה תבואי עם מדים, אפשר לבוא בג'ינס גופייה והחולצה של המדים פתוחה? אפשר רק מעיל? אפשר את הדיסקית בתור שרשרת? הם לא פירטו מספיק

בשבוע שעבר הייתי עם בסטי והלכנו לראות משחקי הרעב והיה לי ממש כיף כי היינו בטטות עצלניות כמו שאנחנו תמיד וזה חסר לי כי לאחרונה אני מאד לא בטטה ורק איתה יוצא לי. האמת שמשחקי הרעב זה לא ממש מסוג הסרטים שאני אוהבת, ולפני כמה שנים כשכולםםם קראו את הספרים אני לא ממש התלהבתי אבל כל הקטע של משחקי הרעב התחיל עם בסטי, היא ראתה את הסרט השני בקולנוע אבל היא לא הבינה כלום אז הלכנו לראות שוב בקולנוע, ואז אמרו שההמשך יהיה כעבור שנה ואמרנו שנלך לראות אותו עוד שנה, מה שעשינו וגם אז קבענו שנראה אותו עוד שנה שזה מה שהיה שבוע שעבר. זה כאילו טיפשי יופי אז הלכת לסרט כי חברה שלך רצתה אבל זה לא, כי זה בסטי זה שונה. למחרת בבוקר אכלנו מילקי רק עד שהפנקייקים יהיו מוכנים כי ככה זה אצל בסטי - לגטימי ומובן מאליו. ואז בצהריים דידינו לקניון לאכול ארומה, ואחרי זה הלכנו לאכול גלידה כי אז מה אם נובמבר, כל פעם שאוכלים ארומה מגיע לנו גם גלידה - אם כבר להשמין אז עד הסוף. היא טענה שהמוכר התחיל איתי, אני טענתי שלא ושתפסיק להמציא. אחרי זה ישבנו בדשא בחוץ ודיברנו על דברים של בנות כי זה מה שבנות עושות כשפתאום ראינו מישהו מהכיתה, וזה מצחיק כי אם היינו עדיין לומדים בתיכון בטח היינו עושות לו היי והוא היה ממשיך ללכת אבל שלושתינו ממש התרגשנו מהמפגש כאילו הוא לא שונא אותנו ובסטי שונאת אותו כמו שהיא שונאת את כולם. ואז אמרתי לה שבגלל דברים כאלה נהרס לנו המוניטין, אנשים רואים אותנו ביום רביעי בשלוש בצהריים יושבות ליד הקניון ואוכלות גלידה כאילו שזה מה שאנחנו עושות כל יום כל היום ולא כאילו פעם אחרונה שנפגשנו זה היה לפני שבועיים והיא הייתה שיכורה ולא באמת יכולתי לדבר איתה.

ואם כבר בפינת בסטי היא הכי מושלמת בעולם, דיברנו על הבחור:

-למה את כל כך שונאת אותו?

אוף הכדורים האלה מעצבנים אותי, הם מכתיבים לי את כל היום, במשך 4 שעות הם עוצרים אותי מלאכול מה שבא לי וחצי שעה אחרי הכדור יש לי טעם של גועל נפש בפה, ואת הכדור של אתמול אפילו לקחתי עם כפית סוכר וזה לא עזר ואוף.

נראה לי שגדלו לי הציצים. הלוואי אמן ומי יתן וזה באמת ככה ולא סתם כי המחזור מתקרב

אני לא מאמינה שהיום נגמר נובמבר כי זה אומר שמחר מתחיל דצמבר וזה אומר שבעוד חודש נגמר 2015

מה שווה הסרט אם לא אמרו בו את המשפט האהוב עליי? may the odds will ever be in your favor

איך מתגברים על האהבה הראשונה? כאילו די נגמר, לא בוכה יותר בגללו, לא רוצה לחזור אליו, לא אוהבת אותו יותר והאמת שאין לי שום רגש (חיובי) כלפיו. אבל תמיד יש את הימים שמזכירים לי אותו והיום זה שנה מאז הפרידה ואיך זה לא יזכיר לי אותו, לא כי אני רוצה שנחזור או משהו בסגנון הרי עברו 365 ימים בלי הקיום שלו בחיים שלי ועשיתי כל כך הרבה דברים מאז וחשבתי על הרבה אנשים אחרים מאז ומצאתי סיבות חדשות לשמוח ולבכות בגללן ואם אני אראה אותו ברחוב לא בטוח שאני אגיד לו שלום כי אני סתם אביך את עצמי בטח הוא לא זוכר מי אני. יכול להיות שלא משנה כמה זמן יעבור, השם שלו תמיד יעשה לי משהו, איזה פיפס קטן בלב יזוז לו? שתמיד שאני אזכר ברגעים היפים או אראה תמונה שלנו מחייכים אני תמיד אתגעגע טיפה לימים שהיינו ביחד כשהיה לנו טוב ואהבנו? הרי אני כנראה תמיד אזכור אותו, לא? תמיד זוכרים את האהבה הראשונה, לא? זה מה שכולם אומרים.

בערך חודש אחרי הפרידה, כשכתבתי מיליון פוסטים עליו ושלחתי את כולם לטיוטות, כתבתי שיום אחד אני כבר לא אכתוב עליו והוא צריך לפחד שהיום הזה יגיע. אבל האמת היא ששנה אחרי ואני עדיין מקדישה לו פוסט, למרות שלא מגיע לו, ואני בטוחה שלא אכפת לו מהיום שאני לא אכתוב עליו יותר כי האמת שהוא אפילו לא יודע שאני אי פעם כתבתי עליו. ובאמת אם היה צדק בעולם לא אני הייתי זאת שיושבת וכותבת עליו שנה אחרי, אבל לא תמיד הצדק הזה קיים ואני כותבת בשביל עצמי, כי הבנתי שהשיטה של להדחיק כל דבר שקשור אליו לא באמת עזרה, אז עכשיו אני כותבת עליו ואם אני ארגיש שזה נכון אני אכתוב עליו עוד, עד שאני לא אצטרך לעבוד על עצמי בשביל לא לכתוב עליו, פשוט כי כבר לא יהיה מה לומר.

שמעתי את השיר הזה והתחלתי לזמזם אותו, בניגוד לכל הפעמים הקודמות ששמעתי אותו ורציתי לצרוח עליו שהוא שיקר כשהוא הקדיש לי אותו או שהתחלתי לבכות או שההרגשתי מחנק בגרון.

הכל טוב

אני לא אוהבת חורף, אבל יש כמה דברים שאני כן אוהבת בו. דבר ראשון, לא צריך לבחור גרביים! יש לי מלא גרביים עם נקודות (איך עושים סלש בלפטופ? :O)פסים / (מצאתי את הסלש) פרחים בצבעים אדום /(חייבים כל פעם לשנות לאנגלית?)/ירוק/צהוב/סגול שאני בחיים לא אעז ללכת איתם כשאני עם סניקרס או נעליים שרואים בהן את הגרביים, אז מגפיים זה כיף. דבר שני, פיג'מה של חורף היא בערך הדבר הכי נעים בעולם לא? במקרה הפיג'מה שלי גם קצת גדולה עליי אז זה ממש כיף, השילוב המושלם לפיג'מה של חורף זה שמיכת פוך אבל לקום בבוקר משמיכת פוך זה אפילו יותר קשה מלקום משמיכה רגילה, במיוחד שאחרי שאני יוצאת מהחדר לשירותים, שיניים ואוכל אני חוזרת לחדר להתלבש לא לפני שאני יושבת 10 דקות עם השמיכה עליי ובוכה שקר לי ואין לי מה ללבוש (מנהג זה מתקיים גם בקיץ אגב), והדבר השלישי והאחרון כרגע ברשימה זה צעיפים. אני ילדה חלשת אופי שמושפעת בקלות, סתם לא, אבל במשך חברות ארוכת שנים עם בסטי יש דברים שנדבקו בי בגלל שהיא כל כך אוהבת אותם, כמו האהבה לצבע הבורדו, אהבה לבגדים עם הדפס של פסים וחיבה לצעיפים, וזה גרם לי ליצור אוסף צעיפים קטנטן (לא כמו שלה, לה יש מיליון וכשאני רוצה להביא לה מתנה אני מביאה לה מתלה לצעיף) אז זה גם נחמד כי אי אפשר ללבוש צעיף בקיץ, גם יהיה לך חם וגם כולם יחשבו שאת מנסה להסתיר היקי. ניתן לראות שלבסטי יש השפעה חיובית ביותר עליי, מעניין במה היא נדבקה ממני. אגב, כשעשיתי ארון חורף (שהיה נורא עצוב!) גיליתי כמה פרטים - יש לי 19 ג'ינסים, הצבעים השולטים בארון הם אפור, שחור ולבן (וואו איזה מקורי) ובמיעוט יש בורדו, סגול וכחול.

בבוחן האחרון קיבלתי 100 (ווהו רק עוד 7 מאיות) וזה אחרי שאמרתי שלא הלך לי משהו ובהפסקה הייתי עם שתי עתודאיות ואמרתי שאני גרועה במשפט עברי כי אני לא מקשיבה למילה אחת (שלום אני המרצה שלכם ואני בן 700 ועכשיו אני הולך לספר לכם על תקופת הילדות שלי) ומתוך זה הן הגיעו למסקנה שאני מהילדות האלה שבוכות שהלך להן גרוע ובסוף הן מקבלות 100 וניסיתי להתווכח על זה אבל הן לא הקשיבו. בפעם אחרת כששמעו שאני בת בכורה אמרו שזה לא פייר שהצבתי רף כזה גבוה. עדכון - מאז קיבלתי עוד 100! בסטי שאלה אם אני רוצה להיות העורכת דין שלה, נראה לי אני אעשה רשימה של כל מי שמאמין בי מעכשיו ורק הם יזכו להגנה משפטית בעתיד, שלא יבואו פתאום עוד מיליון איש כשאני אהיה עורכת דין מצליחה (כרגע ברשימה: אמא, אבא, בסטי וקקי). חוץ מזה, ברגעים אלה אני עובדת על העבודה הראשונה בתואר שלי (חחח סתם לא אני בישרא), אני חייבת לציין שזה קשה, בדרך כלל אני אלופה בעבודות וכולם באים לבקש ממני עזרה ופתאום נעתקות המילים מפי ואיך אני אכתוב עוד 700 מילים יש לי שם, ת"ז ופסקת פתיחה (חה זה כל כך לפני יומיים). יהיה בסדר למה כל הלחץ הזה? יהיו עוד מיליון עבודות הגשה ועוד מיליון קייסים לפתור, למה כולם כל כך לחוצים וכל כך מלחיצים אותי?

תמיד אמרתי שאני ובסטי זה שילוב המושלם, היא אלופת הסמול טוקס ומסוגלת לדבר גם עם חייזר, תמיד טענתי שהיא נורא פלרטטנית אבל בגלל שהיה לה חבר מאה שנה היא הייתה מסווה את זה ברוצה להכיר אנשים חדשים, ואני לעומת זאת, אלופת שיחות הנפש ויכולה לגרום לכל אחד לשפוך את הלב בפניי. וזה היה כיף שהיינו ביחד, שהיא הייתה באה לאנשים ופותחת צוהר ואני הייתי נכנסת פנימה. לא שאני לא יכולה להסתדר לבד, אני מדברת עם כולם אני לא צריכה שיקחו אותי ביד ויכירו לי חברים חדשים, פשוט קשה לי לעשות מיליון פעם את שיחת השם/גיל/מקום מגורים/למה באת ללמוד משפטים ובא לי להגיע לעומק של שיחה מעבר.

נכון שאני תמיד אומרת שאני אהיה רווקה לנצח ואז מתאים שם 42 חתולים? אז אני לא אוהבת חתולים, ניסיתי לחשוב איזה חיה אני כן אוהבת והחיות היחידות שאני אוהבת הן לא כאלה שבאמת אפשר לגדל בבית - דוב פנדה (למרות שראיתי כתבה על מישהי שפתחה גן לגורי פנדה אז אמרתי שכשאני אהיה גדולה אני אהיה גננת פנדה), שפן סלע וחזיר.

אני אומנם צעירה אבל יש לי אופי של סבתא בת 100, וכיאה לאחת כזאת יש לי תוכנית לכל דבר בחיים שלי, ולכל תוכנית כזאת יש בערך שלושים תוכניות מגירה. אני יודעת שזה נשמע כאילו אני party pooper אבל אני באמת לא כזאת, זה פשוט כי אני מסודרת ורוצה לדעת מה לעשות עם החיים שלי בניגוד לאלה שהולכים לחפש את עצמם בהודו ואז הולכים לעשות תואר בשקר כלשהו. אני מדברת רק על דברים אלמנטריים כמובן כמו כמה ילדים אני רוצה, ואיך יקראו להם (כרגע יש לי רק שמות לבנים), איך החתונה שלי תיראה, מה אני אעשה בעתיד המקצועי שלי ואיפה אני עוד רוצה לבקר בחו"ל (חוץ מבכל מקום בערך). אבל לאחרונה נרקמת לה "התוכנית" כמובן שזה לא חייב להיות בדיוק ככה כי אני עדיין מציאותית, וזה בסדר כי יש תוכנית ב' (וג' וד' ומזל שבא"ב יש רק 22 אותיות), בשנים הקרובות אני הולכת להכיר את בחור חלומותיי, נהיה במערכת יחסים רצינית וגם נגור קצת ביחד, אחרי סיום התואר שלי ובשירות חובה אנחנו נתחתן וכשאני אכנס לקבע אני אהיה בהריון, מה שמתיישב בדיוק עם התוכנית לכמה ילדים אני רוצה כי התשובה זה הרבה, ואם אני מתחילה בגיל 26 זה אמור לעבוד.

גיליתי את נפלאות הווטסאפ במחשב, איזה באסה לחברים שלי, כי עד כה הסיבה שבגללה אני לא חופרת בווטסאפ זה כי אין לי כוח לכתוב הכל, אבל עכשיו כשמדובר בהקלדה אין לי בעיה עם זה ;) כשאני רוצה להתפנק אני שמה שעון ב8:03 במקום ב8:00 חחח סתם לא אני לא קמה בשמונה אני קמה לפני, אבל לצורך הדגמה. הפלאפון שלי הוא יחיד מסוגו בעולם - א. המקום היחיד בעולם שבו הזמן חוזר אחורה! כן כן, מכונת הזמן היא הפלאפון שלי ב. כשאני שמה על מצב טיסה, אני עדיין מקבלת הודעות, איך? קסם! אם לא הייתי רואה מם של איך זה להיות סטודנט עם פטריק שאומר "היי יש לי 3 דולר" ומזדהה בטירוף הייתי קונה פלאפון חדש

אני הולכת לראות משחקי הרעב עם בסטי, את הקודם ראינו לפני שנה ואת השני ראינו לפני שנתיים, לחיי עוד הרבה מסורות לעוד הרבה שנים