לא פרסמתי פוסט במשך הרבה זמן והאמת שממש רציתי, כל פעם אמרתי לעצמי שאחרי הלימודים או מחר בערב או בסופש ומפה לשם לא יצא לי לכתוב. חשבתי שאני מוכנה לשנה ב', אז חשבתי. הלימודים התחילו בפול גז, היה לי כבר בוחן (ציונים של עובר/לא עובר ועברתי), סיימתי עבודה שיש לי להגיש שבוע הבא, מחר יש לי עוד בוחן ובהמשך השבוע עוד אחד (והוא עם ציון ועם הרבה חומר). יש לי 3 קורסים חשובים ועוד 4 שגם הם חשובים כמובן אבל פחות. אני מרגישה ממש מותשת ושאני עם הלשון בחוץ כבר. חוץ מהלימודים כל השאר גם מתיש אותי, יש פקקים נוראיים בבקרים ובעיית חנייה זוועתית וההגעה לאוניברסיטה הופכת לסיוט. לכיתה שלנו הצטרפו כ15 סטודנטים נוספים ואני מרגישה שאני נחנקת בכיתה ולא מזהה חצי מהאנשים. כמה אנשים שהייתי איתם בקשר סבבה עזבו את הלימודים וזה קצת עצוב לי גם כי הם חסרים בלימודים וגם כי כנראה לא נשמור על קשר כל כך. הימים האחרונים לא היו קלים עם השריפות וכאב הלב, וברמה האישית עם היובש והחשמל הסטטי שמחרפן כל פעם מחדש. מזג האוויר הסגרירי לא עוזר לי אישית כי חורף רק מעציב אותי ומדכא אותי יותר. אין לי כוח בכלל לעשות ספורט או להזיז את עצמי. זה מרגיש שהכל ביחד מתנקז לבאסה וחשק להשאר במיטה בחודשים הקרובים ולא לצאת משם.

אבל בגלל שזה לא אפשרי, אספר על דברים טובים:

מתחילת השנה הבאתי ללימודים כמה וכמה פעמים אוכל, זה טוב מכמה סיבות - זה חוסך כסף, זה משביע ונותן הרגשה טובה וזה גורם לי לאכול בשר, בינתיים זה גם גורם לי להשקיע ולהכין לעצמי אוכל, בתקווה שזה לא ישתנה בקרוב ויהיה לי כוח לזה.

בשבועיים הראשונים ללימודים עבדתי באוניברסיטה בעבודה ממש קלילה אבל זה תוספת נחמדה לחשבון הבנק, פגשתי שם מישהו מקסים שלרגע התאהבתי בו אבל לא ראיתי אותו יותר ואני כנראה לא אראה אותו יותר. כל האנשים היו נחמדים מאד, אף פעם לא צעקו או כעסו, כולם היו סבלניים ונחמדים וזה כיף לדעת שאני לומדת באוניברסיטה כזאת. וגם פינקתי את עצמי ואת חברותיי בכמה מתנות (נגיד חולצת פיג'מה חדשה, סוכריות בלי סוף)

בגלל שאני באה עם האוטו כל הזמן אני שומעת הרבה רדיו וזה גורם לי לשמוע שירים יפים ששניים מהם מצורפים למטה ואני שומעת חדשות וזה נחמד כי אני לא אצפה בחדשות בטלוויזיה ולא אקרא יותר ממבזקים שמופיעים בפייסבוק אז זה טוב ואני אוהבת את רדיו אקו שבין השירים מספרים על מסרים אקולוגיים וטיפים לשמירה על איכות הסביבה וזה משמח אותי. אם רק לא היו פקקים הייתי באמת מאושרת.

התחלתי לראות האנטומייה של גריי באיחור של כמה שנים, זה ענה על שתי דרישות שרציתי לסדרה הבאה שלי - שיהיו לה הרבה פרקים ושאני אוכל לראות אותה בשכיבה (כלומר שיש אותה בVOD) וזה בהחלט עונה על שתי הדרישות. אני מאוהבת בזה לגמרי, הרבה זמן חברים שלי המליצו על הסדרה והתעקשתי לא לראות ואין סיבה, אין בה הרבה דם ומראות מזעזעים כמו שחשבתי ובינתיים העלילה מקסימה (עד שיהרגו את כל הדמויות) אז אני מרוצה.

בשבועות האחרונים נפגשתי עם בסטי מלא, זה כיף לי, אין מישהו שיותר כיף לי איתו, מישהו יותר מצחיק ודומה לי, היום פתחנו את קופסת הזכרונות שלה ומצאנו מלא שטויות שלנו ומלא מכתבים שכתבתי לה (מסקנה לעתיד לא לכתוב לה יותר מכתבים כי יש לה מיליון), מצאתי רשימה של דברים לקחת לקניון וכתוב שם - הרשימה הזאת, כסף, הרשימה הזאת וכתוב שם מלא דברים שאנחנו מתכננות לקנות, נזכרנו שהייתה תקופה שהיו לנו אותם נעליים, אותו ג'ינס אותו צמיד ועגילים דומות. בזמן האחרון היינו בקניון, במקס ברנר ואכלנו פיצה באוטו כמו שמנות.

אני גם מרגישה שהקשר שלי וחברת ברלין הוא קשר טוב, מתחילת השנה נפגשנו הרבה פעמים ללמוד ביחד, אנחנו באותו ראש ולומדות טוב ביחד. שמתי לב שחוץ משיחות על הדברים הרגילים והשטחיים כמו רכילות על אנשים ודברים שאנחנו קונות והדיבורים על הלימודים אנחנו גם מנהלות שיחות מאד עמוקות, יצא לנו לדבר על החדשות שקורות, על אירועי הטרור, על המשמעות של החוק (שיחה חשובה לבנות שלומדות משפטים), על הפלות, על נפט - זה ממש לא מובן מאליו ולא יוצא לי להכנס לנושאים כאלה עם אנשים, זה נובע מזה שאנחנו לומדות הרבה ביחד ומעלות שאלות בנושא, זה מאד יפה בעיניי.

אני חושבת שאפשר להגדיר אותי רשמית בתור מלכת "ההתקלויות באנשים שאני מכירה" באמת אני כל הזמןןןן פוגשת אנשים שאני מכירה וזה רק מהשבוע האחרון - המורה שלי למתמטיקה בתיכון, רחוקת משפחה שלי סתם כך באמצע הרחוב, שכנה שלי בעיר אחרת בכלל, מישהי שלמדה איתי בשכבה, שכנים שלנו מהבניין הקודם. אני כל הזמן נתקלת ברחוב (בעיקר בתחבצ) באנשים שלמדו איתי בתיכון וזה לא הגיוני כי כולם משרתים רחוק וכל אחד גר במקום אחד וכמה מהמזל ומהגורל שלי אני מבזבזת על לפגוש במקרה אנשים שאני מכירה.

היתרונות בחורף זה שאם יש לי כוח לצאת לריצה, אפשר לעשות את זה כבר בשעה 5 וחצי ולא לחכות הרבה עד שיחשיך, פיג'מה של חורף זה הדבר הכי נעים בעולם וכמובןןן אפשר ללכת בלי חזייה כי חזיית ספורט זה מספיק לגמרי וווהו זה הדבר הכי משמח בחורף נשבעת.

סיימתי לקרוא את הספר שהייתי צריכה לקרוא כבר מזמן "המקרה המוזר של כלב בשעת לילה". שנה שעברה כשעבדתי בקייטנה היו ילדים כאלה, כאלה שהעולם הפנימי שלהם מאד עשיר והם לא מצליחים לבטא את זה וקשה להם להתחבר, לא אני ולא שאר המדריכים ידעו איך לגשת אליהם ואיך להקל עליהם אבל אני יודעת שאני ניסיתי לעשות את ההכי טוב שלי. בכל מקרה הספר מקסים ומתאר בצורה נפלאה שלא כל הילדים אותו דבר.

אתמול היינו אצל סבא, אחותי ואני התחלנו לשיר וסבא התלהב ואמר לנו להמשיך לשיר, הוא ציטט איזה ביטוי מגרמנית או איטלקית או אידייש שהדבר הכי קרוב שמצאתי לו בגוגל זה "ללא חלום שירה אינה אפשרית; וללא שירה החיים בלתי נסבלים." אבל אני לא בטוחה שזה זה, והיום כשזמזמתי לעצמי שיר ואחותי אמרה לי להפסיק אמרתי לה "בית שאין בו שירה אין בו שמחה" כי זה היה נשמע לי ככה. כשאני אהיה גדולה בבית שלי תמיד ישירו. אני אשדרג את המשפט "בבית זה תמיד יהיו שירה, צחוק וחיבוק" ואתלה את זה בענק וכל היום נשיר ונצחק ונחבק אחד את השני.

עריכה: היום ה1/12 ואני לא אוהבת את היום הזה. למרות שהחורף מתחיל רשמית ב21/12 כשהייתי קטנה לימדו אותי שחורף זה מ1/12 עד ה1/3 ואני כאמור לא אוהבת חורף ואני כבר מתגעגעת לשמש שלי. וגם כי זה אומר שיש רק עוד חודש אחד לשנת 2016 ואז היא תתחלף ותתחיל שנה חדשה. וגם כי פעם זה היה יום שאני ממש אוהבת כי לסבתא שלי היה יום הולדת אבל כבר לא (וגם נורא אהבתי חנוכה פעם אבל כבר לא בדיוק מאותה סיבה), ואני כרגיל, מתגעגעת.

ברלין טייק #2

אז לאחר יותר מחודש של דחיות בכתיבת הפוסט אין יותר מנוס אלא להעלות על הכתב את חוויותי מברלין. 

הייתי כבר הרבה פעמים בחו"ל ובכל זאת היה משהו מיוחד מאד בטיול, נתחיל מזה שהייתי עם חברה (הייתי כבר עם חברים בחו"ל בסאמר סקול ובמסע לפולין אבל לא רק עם חברה אחת), מצד אחד זה כיף ממש, לא הפסקנו לצחוק וגם ביום החמישי בטיול דיברנו על דברים בהתלהבות כאילו לא היינו תקועות יחדיו חמישה ימים, ומצד שני יש קצת חיסרונות, נגיד זה ששתינו רוצות דברים ולא תמיד הם זהים וזה לא כמו בטיול עם ההורים שהם יוותרו לי לאן שארצה ללכת, פה שני הצדדים צריכים להתפשר (וכך קרה שהייתי בחו"ל ולא הייתי באף מוזיאון כי היא הייתה ממש עקשנית לא ללכת לשום מוזיאון): ), וגם העניין הכספי נגיד, שזה לא קופה אחת כמו בטיול עם ההורים, ולפעמים מחיר שמתאים לה פחות מתאים לי. ועדיין, אני מרוצה מאד שטסתי לחו"ל עם חברה, ואני מרוצה מאד שטסתי איתה. היה לי כיף מאד והרגשתי שהקשר שלנו לגמרי עלה רמה (ושנה ב' בפתח מסמלת שאנחנו מכירות רק שנה וזה מדהים).

דבר שני שהיה מיוחד בטיול זה שהייתי ביעד ממש לא מזמן, שנה ליתר דיוק. וכבר חזרתי ליעדים שהייתי בהם אבל זה היה נגיד שהייתי באיזורים שונים באיטליה או שהייתי באנגלייה וקצת בלונדון ואז רק בלונדון, עכשיו הייתי רק בברלין פעמיים. בטיול הראשון הרגשתי שהיו המון דברים שפספסתי ולא הספקתי לראות, והפעם גיליתי שלא נשאר כל כך הרבה. בברלין יש קטע מגניב של סיורים רגליים בעברית, פעם קודמת לקחנו סיור עם כל האתרים החשובים והפעם גם לקחנו את אותו סיור (אבל עם מדריך אחר, חתיך ממש) והופתעתי לגלות שזכרתי הכל במדיוק. אומנם היו דברים שקצת השתנו, בעיקר בגלל שהמדריך אחר, אבל אם זאת לא הייתה הפעם הראשונה של חברה שלי בברלין לא הייתי לוקחת אותו שוב.

והדבר השלישי, קראתי לזה "טיול חברתי" כי בניגוד לטיולים בחו"ל שבהם אני נמצאת עם מי שטסתי איתו, הפעם היינו עם הרבה אנשים בברלין. נתחיל מזה שהתארחנו אצל ידיד שלה שעבר לגור בברלין, מבחינתי זה היה נטו להוזיל עלויות ולחסוך במלון, מבחינתה זה היה לראות את ידיד שלה שהיא לא ראתה כמעט שנה וגם החלק של בלי מלון. בנוסף גם חברה שלהם שגרה בגרמניה הגיעה באותו זמן לברלין (היא הייתה אמורה לבוא עם עוד חברה אבל בסוף היא באה לבד), כך יצא שהיא קצת התעלקה עלינו וזה היה קצת מעיק כי דיברנו כל הזמן באנגלית. חוץ מזה היינו פעם בארוחות ערב עם חבר שלו והשותף שלו ועוד ארוחה עם השותפה שלו וחברה ישראלית שלו. איכשהו באורח פלא בארוחות האלה משיחה באנגלית השיחה הפכה לגרמנית (אפילו כשהיה רוב על עברית בשולחן) והעניין היה מעצבן. הארוחה השנייה הייתה "הקש ששבר את גב הגמל" וגרם לריב בינינו לבין ידיד שלה, כשאני ניסיתי להיות די ניטרלית כי אני לא הכי קשורה. הוא מצידו שלח לה הודעה ארוכה בווטסאפ ביום האחרון שלנו והטיח בפנינו כל מה שעשינו לא בסדר בטיול (התלוננו על כל דבר, דיברנו בעברית בינינו כשהשיחה הפכה לגרמנית, התקמצנו על לחמניות שקנינו כדי להכין לנו אוכל כי המאפייה הייתה נסגרת כשכבר חזרנו בלילה והתלונן עליי ספציפית שהתקמצנתי על פיצה וזה אחרי שהוא בעצמו הציע לשלם יותר מאוחר ואמרתי לו שזה עולה רק 5 יורו כשזה עלה יותר) כשהטענה היחידה שלנו זה שהוא לא הקדיש זמן רק לנו (כאילו לי פחות, רק לחברה שלי, ואמרתי לה מראש שאין לי בעיה לטייל לבד או ללכת לשופינג או להשאר בבית בשביל שיהיה להם זמן רק לשניהם אבל לא היה מצב שהיינו רק שלושתינו ואני זאת שהפרעתי להם) ואפילו כשהיינו ביחד דיברנו רוב הזמן באנגלית קלוקלת או גרמנית שאנחנו לא מבינות מן הסתם. בסוף אכלנו ביחד ארוחת צהריים לפני שנסענו לשדה והוא ליווה אותנו החוצה וחיבק אותנו. זה ממש ביאס את הטיול, כאילו שוב, לא באתי בשביל להיות חברה שלו וגם ככה לא היינו שומרים על קשר, אבל כן רציתי שלחברה שלי יהיה כיף, ורציתי שגם לי יהיה כיף ושאני אוכל לדבר עם גרמנים וישראלים שעברו לברלין והכל התפספס וסתם היה ריב וזה הכביד והעיק על האווירה, זה בגדול הסיבה העיקרית שהטיול לא היה מושלם כמו שתכננו ובסופו של דבר זה לא היה שווה לחסוך על מלון אבל להעכיר ככה את האווירה של הטיול.

ועכשיו אחרי שפרקתי את זה, אני אחזור לספר על המקומות שהיינו בהם ועל הדברים המצחיקים שהיו. כשהייתי עם חברה שלי רק שתינו הטיול היה מושלם.

נפגשנו בשדה תעופה כבר שם בצ'ק אין קלטתי ילדים משכבה מתחתי בתור מאחורינו, למזלי לא טסנו לאותו יעד. ובתור גם ראינו חברה מהכיתה השנייה שעובדת שם אז היא קיצרה לנו את התור ומהר מאד הגענו לדיוטי פרי, מצאתי שם מסרק כמו שרציתי כי הפסיקו למכור אותו בסופר פארם וקנינו מסקרה ואודם ורוד בהיר. הטיסה הייתה די בסדר וכבר ב8 נחתנו בברלין, מהר לקחנו מונית ותוך 20 דקות היינו בבית של ידיד שלה שכמובן לא היה שם בשביל לפגוש אותנו. אכלנו ארוחת בוקר והנחנו את המזוודות ויצאנו למרכז אאוטלט. האמת שלא היה כזה מדהים כי אני לא אוהבת אאוטלטים, תמיד הם יקרים פשוט כי מדובר במותגים יקרים שאני לא קונה. קניתי בגד ים בבילבונג ושוקולדים ממש טעימים, כשהטעים ביותר היה שוקולד בחינם ששמו לי בשקית והוא היה מושלם. הלכנו לקנות מקדונלדס ורצינו להספיק לאוטובוס כדי לא להתקע שם לעוד שעתיים אז אכלנו בתחנת אוטובוס. חזרנו לבית, אכלנו את הארוחת ערב הראשונה שלא הייתה מוצלחת חברתית (וגם לא קולינרית, זה היה תבשיל ירקות כתומים וטופו וזה היה נורא והייתי חייבת לאכול כמה שיותר כי היה לי ממש לא נעים ובסוף הארוחה עזבתי רעבה אז הלכתי לקחת לחמנייה וגבינה צהובה בלי שיראו. ביום השני הצטרפנו לסיור הרגלי בעיר (יכולנו לבחור בין שני מדריכים שאנחנו לא מכירות ואחד מהם חתיך הורס, תנחשו במי בחרנו). היינו באי המוזיאונים, באוניברסיטה (ובפקולטה למשפטים המהמממתתת) והמדריך המקסים סיפר לנו על סטודנטים למשפטים, היינו ברייכסטאג, בשער ברדנבורג, בבונקר של היטלר ובאנדרטת השואה. אחרי הסיור וטיפ נדיב שנתנו רצינו גם לדבר איתו קצת אבל היו מלא אנשים שרצו גם לדבר איתו וגם ככה היה מאוחר והיינו כבר רעבות. נסענו לאלכסנדרפלאץ ואכלנו במסעדה איטלקית מהממת (פסטה בולונז). אחרי זה הלכנו לפרימארק, האתר הקדוש ביותר בברלין וקניתי המוןןן (וגם המון מתנות) פיג'מה קצרה וארוכה, סווצ'רט, גרביים, חולצות ארוכות, גופיה, צעיף ועוד דברים שאני לא זוכרת כרגע. אחרי המסע שופינג מפרך שתינו מאד רצינו בירה ואיזה פלא שאנחנו בברלין ושם בירה עולה כמעט כמו מים אז קנינו קורונה כי רק את זה הצלחנו לזהות בין כל הבירות והתפרענו בארוחת ערב עם גבינות ולחם ובירה. ביום השלישי התעוררתי הפוכה וראיתי בפלאפון התראה על תמונה שחברה שלי העלתה וכתבה בוקר טוב מאלכסנדרפלאץ, לא הפסקנו לצחוק איזה חצי שעה כי בתמונה היינו לבושות, מסורקות, שמחות ובמציאות היינו הפוכות ועייפות במיטה בפיג'מה. רואים שאנחנו לבושות במיטב מעילינו ועדיין אנחנו עם משקפי שמש וקרני שמש מאירות את התמונה, התמונה נראית ממש שמחה ובאמת היה לנו כיף באותו יום. זה היה לפני הריב אז ידיד שלה בא אלינו וצחק שהעלינו את זה ואמר שהוא יצלם אותנו כמו שאנחנו ויעלה לתגובות כדי שיראו באמת איך הבוקר שלנו. הלכנו עם ידיד שלה והחברה לחומת ברלין, לצערנו הכל מגודר ולא היה כיף לצלם או להצטלם. היו שם כמה ציורי גרפיטי חזקים שממש אהבתי וידיד שלה הסביר לנו על ההבדלים בין המזרח למערב ואיך החומה נפלה בתכלס. היינו גם בקה דה וה שכמובן לא יכולנו לקנות שם חצי פריט (רציתי להביא לאמא שלי איזה שטות קטנה למטבח והכי זול שראיתי זה מלחייה ב7 יורו ולא). אבל הכל היה שם יפה ומסודר וקומת האוכל הייתה מגרה. משם הלכנו לקנות עוד שוקולדים כי רק את זה אנחנו יכולות להרשות לעצמנו. אחרי זה הלכנו שוב למסעדה האיטלקית כי היה ממש טעים שם ואכלתי פיצה, משם עשינו השלמות בפרימארק והלכנו לאלכסה, לא ממש התלהבנו מהמחירים אבל קניתי ג'ינס בh&m וסומק ולק תקני לבסטי בקיקו החנות המושלמת. אחרי זה היה לנו חשק לגלידה, בדרך נתקלנו בדוכן יוגורט שהיה ממש זול רק 1 וחצי אז אמרנו שחייבים יוגורט, רק מה שהם לא סיפרו לנו שיורו וחצי זה רק יוגורט וכל תוספת זה עוד מלא כסף אז חלקנו יוגורט והרגשנו מרומות. בשביל לדפוק אותם קנינו גלידה מקדולנדס ביורו ועוד בירה. בערב הייתה הארוחת ערב השנייה, שם חלקנו מנת שניצל מבשר שהיה טעים מאד ופירה מוזר ועוד בירה כמובן. ביום הרביעי נסענו לפוטסדאם שזה מחוץ לברלין ובאמת שזה היה הדבר הכי יפה בברלין. בדרך לשם אכלנו דונטאס ושתינו קפה ונילה. הלכנו לגנים ושילמנו עבור כניסה לכל הארמונות. הארמון היה יפה אבל לא כמו הגנים שהיו פשוט מדהימים, הצטלמנו ליד כל עץ וכל ספסל וכל דבר שם היה באמת יפהפייה. היינו בגלריה שכללה תמונות של אנשי אצולה שבהתחלה התמקדנו בהם אבל אז הבנו שזה לא מעניין וסתם בזבוז זמן. הלכנו למרחצאות, הבית הסיני והארמון החדש שלשם כבר לא היה לנו כוח להכנס. באמצע הגנים ראינו בית קפה קטן אז כמובן ששתינו בירה. הגנים היו באמת מדהימים ומרהיבים ביופיים, נהנינו ובהתחלה התכוונו להיות שם פחות זמן אבל היה כל כך כיף שנשארנו שם. אחרי הגנים רצינו לנסוע לרובע ההולנדי מה שהיה קצת מסובך, עלינו לאוטובוס והוא הגיע לאמצע שום מקום והוריד אותנו שם. היה שם קו אחד של טרם שלא ידענו מתי הוא יצא, לא היו אוטובוסים או מוניות או אנשים ופשוט הרגשנו אבודות. אחרי כמה דקות הגיח נהג הטרם והתנפלנו עליו בשאלות איך להגיע והוא הסביר לנו ונתן לנו לעלות למרות שזאת לא הייתה התחנה שלו. ברובע ההולנדי כבר היינו עייפות אבל גם שם היה יפה, חיפשנו מקום לאכול ולא הצלחנו להחליט איפה מכל הבתי קפה לא יעשקו אותנו אז הלכנו על מקדונלדס כי זאת הבחירה הקלה. בדרך חזור גם הלכנו לאיבוד בדרך ועלינו על הקו הלא נכון אבל לפחות גם הוא היה לברלין. בלילה האחרון התלבטנו בין לצאת לבין לשתות בירה בחדר ולארוז, זה מה שעשינו בסוף. לא יכולה לתאר כמה אריזות ומילוי טפסי טקס פריי יכולים להיות מצחיקים, באמת. ביום האחרון נשארנו בבית עד מאוחר בגלל שהיינו צריכות לבנות את המערכת ועזרנו גם לאנשים אחרים ויצאנו רק לקראת 1. טיילנו קצת בחצרות של הרובע היהודי ואז הוא שלח את ההודעה שממש הרסה את המצב רוח. ישבנו קצת בפארק ואכלנו שוקולד וטיילנו ברחובות אקראיים כדי להגיע לאותה נקודה שממנה התחלנו. הלכנו לאכול שוב במסעדה האיטלקית, הפעם אכלנו ריזוטו וזאת פעם ראשונה שאכלנו ריזוטו וזה היה טעים מאד. הקטע של המסעדה זה שאני באה לדלפק ושם מבקשת את המנה והטבח מכין את המנה מולי. ביקשתי ריזוטו בלי צדפות כי לא הבנו מה זה אומר בכלל והוא אמר שזה לא צדפות ואז עבר לעברית ואמר שזה פטריות. כנראה שהאנגלית שלי ממש ישראלית או שהאף היהודי מסגיר אבל אלה היו 5 דקות של שיחה מקסימה ונהנתי לדבר איתו והוא הראה התעניינות בי ובטיול יותר מאשר כל החברים הגרמנים שפגשנו בטיול. משם כבר חזרנו לבית כדי להתחיל לזוז לשדה, בדרך ראינו מלא אנשים שחזרו ממירוץ ברלין ופספסנו את המירוץ עצמו. לקחנו מלא זמן ספייר כי פחדנו מפקקים ושיקח לנו זמן לעשות טקס פריי אבל בסוף חיכינו יותר מ3 שעות אחרי שכבר סיימנו את כל הסידורים. דיברנו עם קצת ישראלים בשדה תעופה ובעיקר רצינו כבר לנחות ולהגיע הביתה. כשחיכינו באחד הספסלים מישהו מוזר בא הניח מזוודה והלך, כמובן שמיד התחלנו לחשוד והלכנו למקום אחר (אם זה היה מתפוצץ היינו רק נפצעות ולא מתות במקום אמרנו אחת לשנייה) ואחרי דקה הוא בא ולקח את זה אבל בשביל הכבוד כבר נשארנו שם. נפרדנו שוב בשדה תעופה ב3 וחצי בבוקר ביום ההולדת שלה. הנהג מונית אמר לי שהמחיר הביתה הוא X ועוד 4 שקלים ולא היה לי 4 שקלים אלא רק עוד 100 אז כעס וויתר לי, כי סליחה שחזרתי הרגע מחו"ל ולא סחבתי בארנק מגוון רחב של שקלים. וזה כל סיפור ברלין.

אז הפוסט כנראה לא יכול להיות יותר ארוך בעולם והנה הסיפור על מה עשיתי בשבועיים האחרונים:

שמעתי הקלטות ששלחתי במהלך הטירונות, פשוט בא לי לחבק את עצמי של העבר ולהגיד לה שהכל יהיה בסדר ושהחרא המסריח הזה יגמר ושאני שוב אוכל לחפוף את השיער כל הזמן וללבוש מה שבא לי ולא להיות עייפה כל הזמן ולא לקום יותר בשעה 4 או 5 ולצאת מארוחות שבעה ולשתות קפה כמה שבא לי (לא כזה בא לי קפה בחיים השגרתיים כמו שרציתי בטירונות), הכל טוב והחיים הרגילים והשגרתיים שלי חזרו לסדרם. אמא הביאה לי את האישור טירונות שהסתובב בסלון כנראה ואמרתי לה תודה, עכשיו יש לי הוכחה שאני לא אצטרך לעשות טירונות יותר לעולם.

יצא לי גם לקרוא את ההודעות ולשמוע הקלטות מתבכיינות לבסטי ופשוט היא החברה הכי טובה בעולם, לא שמתי לב לזה כשהייתי בתוך זה אבל אני רואה איך היא שלחה לי הודעה כל יום ולפעמים ייבשתי אותה ולקח לי מלא זמן לענות וכמה ימים הבטחתי שאני אתקשר ולא יצא לי והיא עדיין הייתה מדהימה כהרגלה, אז אמרתי לה תודה על זה ועל זה שהיא לא שונאת אותי והיא אמרה שבכיף. זה נשמע קצת מוזר אבל פתאום קלטנו שאנחנו יכולות לעשות את "הטיול" לדרום אמריקה, היא משתחררת באפריל ולא תתחיל ללמוד בשנה שאחריה ואני אהיה בין שנה ג' לד' שזה החופש האחרון שלי ואנחנו לגמרי יכולות לטוס לחודשיים לטיול ארוך קצר. אמרתי לה שצריך קודם להתאמן על יבש לכמה ימים באירופה. ואז סיכמנו שאנחנו יכולות לעשות את הטיול הזה רק אחת עם השנייה כי טיול כזה זה לא זמן טוב לגלות דברים חדשים על הפרטנר וכנראה אין משהו חדש שהיא עוד יכולה לגלות עליי או אני עליה. חשבתי על זה אחרי זה עוד קצת, ודווקא מכל החופשים זה יהיה החופש הכי קצר (לעומת הנוכחי שהוא הכי ארוך) ובזמן הזה אחותי הקטנה תחגוג בת מצווה ואחותי האמצעית תסיים י"ב וכבר הרבה זמן אני רוצה שנטוס אני והיא לחו"ל כשהיא תסיים תיכון אז פתאום הטיול הזה לא נשמע כזה מושלם, אבל יש עוד זמן, נראה מה יהיה.

בכיתה י"א קקי אמר לי "אל תלכי" ועכשיו הוא אמר שהוא רוצה להתחתן עם חברה שלו ועם כל האירוניה גם מצאתי דף ששיחקנו עליו fuck marry burry וליד השם שלו סימנתי m ואיזה מצחיק, לא שאני בקטע שלו, כבר שנתיים שאני לא, סתם לא ציפיתי לשמוע ממישהו בן 19 שהוא רוצה להתחתן עם חברה שלו, ובטח שלא ממנו. וכשהוא שאל אותי אם אני באה למסיבה שלחתי לבסטי את הצילום מסך כי הניסוח ממש הצחיק אותי והיא אמרה שהוא חמוד שהוא כל הזמן מתחיל איתי שיחות והיא לא הייתה צינית. ואחרי המסיבה הוא גם דיבר איתי והוא סיפר לי שהוא רוצה לצאת לקקצ ואמרתי לו שאני בטוחה שהוא יצליח ובאמת אין לי ספק בזה.

קראתי את הספר "מזל עורב" של אמיר גוטפרוינד (וספר נוסף שלו מחכה לי על המדף), מודה שלקח לי קצת זמן להתחבר אבל ברגע שנכנסתי לזה (בערך פרק 6) רציתי ישר לגמור את הספר כדי לדעת מה קורה. פתאום הבנתי למה לא הכי אהבתי את "קציצות", ששם זה ספר על אהבה, ופה היה סיפור על אהבה, ועדיין לדמות הראשית הייתה גם עבודה ומשפחה ועוד עיסוקים פרט לאהבה וככה זה בחיים, אין רק אהבה יש הכל וגם אהבה ולכן ספר לא יכול להיות רק על זה. חוץ מזה שהכתיבה יפה ויש שם דקויות מדהימות, רואים שמי שכתב את הספר הוא גאון. ציטוט אחד שממש אהבתי - "אני מרגיש נהדר. הגוף שלי מרגיש נהדר. מתחשק לי לנטוע עצים ביערות הקרן הקיימת". ועכשיו אני באמצע ספר נוסף, ואני שמחה שחזרתי לקרוא, זה כיף וזה מרגש ואני מקווה שהשנה אני אמצא זמן לקרוא ספרים ולא לחכות רק לחופש הבא להמשיך בזה.

רציתי להקדיש רגע לדבר על הכושר שלי, פחות או יותר לפני 10 חודשים החלטתי שבא לי לשנות את זה שאני בטלנית מבחינת כושר גופני, זה קרה בעיקר בגלל שהרגשתי שאני כל היום יושבת באוניברסיטה, שכל ההליכות של מסתכמות בלצאת לבית קפה ממול לפקולטה לקנות אוכל, וכשהשירותים ליד הכיתה מלאים אנחנו עולות לשירותים בקומה מעל וזה הכי הרבה כושר שלי. לא עשיתי את זה במטרה להרזות או להפוך לאצנית, סתם לצאת ולשחרר אנרגיות. ועכשיו אני מוצאת את עצמי קצת מאוכזבת, כי אם אי פעם היו אומרים לי שבמשך 10 חודשים אני אעשה ספורט בתכיפות יחסית גבוהה הייתי מהמרת שאני אראה יותר טוב מאיך שאני נראית ושאני אהיה בכושר שיא. אז האמת שאני לא. השמנתי קצת מאז שהתחלתי ללמוד באוניברסיטה ועדיין יש ריצות שאני חוזרת גמורה, ולא הגעתי למטרה שהצבתי לעצמי לרוץ חצי שעה רצוף. אז מה. לפני שנה ושנתיים וארבע שנים אם מישהו היה אומר לי שאני ארצה לעשות ספורט הייתי צוחקת לו בפנים. זה כל כך שונה ממי שאני, ואני מרוצה מאד מהשינוי הזה. ונכון שקשה להתמיד כי ברגע שאני מקבלת מחזור אני מושבתת כל חודש למשך שבוע, וכשיש קצת עומס בלימודים או תקופת מבחנים זה הדבר הראשון שאני אוותר עליו. ולפעמים סתם ממש קר בחוץ או ממש חם או סתם יש לי מצב רוח עצלני שמשתלט עליי ואני נשארת במיטה במזגן ולא עושה כלום. אבל זה באמת בסדר, כי גם עם ההפסקות הקטנות והגדולות האלה, זה הכי הרבה שהתמדתי בפעילות גופנית אי פעם (כאילו מאז כיתה ד' שהיו לוקחים אותי לחוגים פעמיים בשבוע). אני מאחלת לעצמי לשנה ב' להמשיך לעשות - גם אם זה לרוץ 3 פעמים בשבוע (שזה מדהים ולא קרה נצח) וגם אם זה סתם להתמיד ב7 דקות פעילות תחת שלי ביום.

אז מה עשיתי בשבועיים האחרונים? מיצינו לגמרי את כל החגים והערבי חג אז את סוכות ב' חגגנו בסוכה, ושיחקנו פוקר. ההורים החליטו שזה זמן טוב ללמד אותנו לשחק פוקר וזה אכן היה, נהנתי והייתי סבבה בזה יחסית לזה שזה משחק של מזל. בחג עצמו הלכנו לטייל. במסעדה. היה ממש טעים וממש משמין אבל עדיין זה היה שווה. הלכתי עם אחותי הקטנה לחוג שחייה שלה ושם גם קיבלנו את היורה, בגופייה וכפכפים, סתם לא היה קר בכלל אבל זה סתם היה מוזר. הלכתי עם אחותי האמצעית לקניון בשביל לקנות לה דברים ואני תכלס הנהגת שלה. בשבת הלכתי עם בסטי וחברה מהתיכון למסיבה, החברה באה מצוידת בפטל בטעם אציטון ואני ניסיתי לנווט את בסטי בדרכים בתקווה אמיתית שלא נעשה תאונת דרכים. המסיבה הייתה נחמדה וזהו, אולי היו לי ציפיות קצת גבוהות מידי אבל בסופו של דבר הייתי די עם בסטי וזהו, לא הכרנו עוד אנשים והחברה נעלמה לה ואף אחד לא התחיל איתי): ראיתי מישהו עם קעקוע בירך מאחורה וזה היה כזה סקסי שפתאום כל בחור עם מכנס ברמודה בלי קעקוע שם נראה כמו בזבוז. נפגשתי עם הבנות מהטירונות, עד שיצא לנו להפגש שתי בנות היו בחו"ל והן שתי הבנות שאני הייתי יותר קרובה אליהן אז חששתי להרגיש לא קשורה אבל זה לא היה ככה, היה אחלה והלכנו למסעדה שאני המלצתי עליה אז כולן התלהבו ממני. אני באמת מקווה שנוכל לשמור על קשר כי הן באמת בנות מקסימות ובלעדיהן לא הייתי שורדת את החודש הארור הזה. בשבוע האחרון- נפגשתי עם העתודאית והלכנו לאותה מסעדה מומלצת וממש רציתי לגוון כי יש להם מלא מנות טעימות אבל נשברתי ואכלתי את אותה מנה והמלצר החתיך צחק עליי שהוצאתי את כל העגבניות מהמנה וסידרתי אותן וקניתי ז'קט דמוי עור שרציתי הרבה זמן כי הז'קט המהמם שלי התחיל להתקלף (אחרי 3 שנים נאמנות). באחד הימים חלמתי שהכלבה שלנו מתה, ועוד בגלל הסיבה ההזוייה שהיא ליקקה רעל שהיה על הרצפה שלנו, אז היו לי רגשות אשמה ויצאתי איתה לטיול צהריים ואז ראיתי כלב חמוד עם בעלים חתיך שהלך לפארק השני וחזר אחרי כמה דקות וזכה לראות אותי בבגדי המלך שלי - ג'ינס קצר וחולצה שענקית עליי עם גוזייה. יומיים אחרי זה יצאתי בדיוק באותה שעה והוא לא היה שם, וגם הכלבה חוגגת 3 שנים אצלנו בבית. היא כזאת טיפשה (באמת, היא נדפקת בכל  דבר חחח) ושמנה שהיא לא מצליחה לעלות על הספה, אם היא תמות ממשהו זה מהשמנה. נפגשתי שוב עם בסטי והלכנו לקניון (כמה קניונים כמההה) קניתי בדיוק כלום ואז נסענו לבית שלי (עשינו תחרות סמוייה, הייתי בטוחה שהיא תגיע קודם כי היא חנתה יותר קרוב אז הייתי צריכה גם ללכת לאוטו יותר זמן וגם לצאת מהחנייה יותר זמן ובסוף ניצחתי ווהו). ושיחקנו במשחק האהוב עליי בעולם (יש כל מיני קטגוריות, בוחרים אחת וצריך לכתוב בדקה כמה שיותר פריטים שקשורים לקטגוריה בלי שהשני יכתוב אותו דבר, אני חנונית שזה המשחק האהוב עליי אני יודעת) וזה היה כל כך מצחיק וחשבנו על אותם דברים הזויים. יומיים לאחר מכן נשלחתי לקניון אחר לקחת משהו שעשינו הזמנה אליו והתבאסתי כי מיציתי קניונים ואני שונאת להסתובב לבד בקניון אז החלטתי לעשות סיבוב קצר כדי להצדיק את הנסיעה לשם ולצאת, הלכתי לh&m ובניגוד לעמדת סיילים קטנה ומעפנה שראיתי בקניונים הקודמים פה היו מלאאא בגדים ובגלל שהייתי לבד הרשתי לעצמי לעבוד בגד בגד ולבחון אותו, הגעתי לתאי המדידה כמו מכורות שופינג והמוכר החתיך אך כנראה גיי לקח ממני הכל ושם לי את זה בתא. בסוף לצערי יצאתי עם חולצה אחת בלבד כי הכל היה או גדול או דומה מידי לדברים שיש לי והחלטתי לוותר. לקראת סיום הלכתי לקופיקס לקנות אייס קפה ושאלתי את המוכר החמוד כמה זה עולה ואז אמרתי סתם סתם והוא צחק (אני משחזרת את הבדיחה כל פעם שיש מוכר חמוד וכמעט ואין אז זה סבבה). לסיום הייתי במספרה בניסיון לטפל בבעית הקשקשים שלי והחלטתי שכשאני אהיה גדולה ועשירה (חוץ מלקנות להורים שלי מטפלת, או אפילו שניים כדי שהם לא יריבו) אני אקנה לעצמי חופפת וכיור כמו של המספרות רק שיהיה נוח, והיא פשוט תחפוף לי את השיער כי זה כל כך כיף שעושים את זה בשבילי עכשיו חזרתי מפיצה עם בסטי שאכלנו במושב האחורי באוטו ונפגשנו אומנם לפני שלושה ימים אבל היה כיף וזה הכי קרוב לזה שהיינו בתיכון ונפגשנו שם כל יום (3 פעמים בשבוע).

אז זה מצחיק אבל באמת היה לי חופש גדול השנה, היו לי שלושה חודשים מלאים של חופש שזה אפילו אקסטרה לחופש הגדול של התיכון אז בשביל האיזון כמובן הייתה טירונות במשך חודש וחזרתי לחופש גדול רגיל. האמת שמאד נהנתי, זה היה כמו אוויר לנשימה אחרי השנה הזאת, נהנתי להפגש עם חברים ולצאת וגם להתבטל ולראות סדרות כל היום כמו שרציתי במשך הרבה מאד זמן. אז מה עשיתי? ישנתי והמון, קראתי שניים וחצי ספרים, ראיתי סדרה, ראיתי סרטים פה ושם, טסתי לברלין כמובן, רצתי יחסית הרבה, עשיתי שופינג, נפגשתי עם חברים (בסטי כמובן, החברים מהתיכון, בסטי בן רק פעם אחת לצערי, העתודאית, חברת ברלין, הבנות מהאוניברסיטה, חברות מהטירונות), נפגשתי עם המשפחה הרבה יחסית אלינו, הייתי בים, במסיבה פעמיים, בקניונים (מלאאא), בבר, במסעדות (יותר מידי), באסקייפ רום, בבתי קפה, בבסיס צבאי בראש השנה (בשביל מי אם לא בסטי), הסתפרתי, עשיתי הליקס, התחלתי לייזר, נהנתי אינסוף. מלאה בכוחות ובחוויות ומוכנה להתחיל את שנה ב' הייייי!