אני מאוהבת בבחור עד עמקי נשמתי, אני לא מפסיקה להתרגש ולהתלהב, אני רואה את התמונה שלנו ששמתי בשומר מסך ושמחה לראות אותנו מחייכים כל פעם מחדש. אני אוהבת כל דבר במערכת היחסים הזאת- את השיחות, את היציאות, את הלהיות בבית, את הסקס, את הצחוקים שלנו.

זה הדברים הקטנים שעושים טוב, כמו זה שהוא מזיז את הכרית לפני שאני באה למיטה כי הוא יודע שאני ישנה רק עם כרית אחת, או משחק לי בשיער כשאנחנו רואים טלוויזיה, או שהתעוררתי באמצע הלילה מסיוט והוא קם איתי ושאל מה קרה, כשאנחנו ישנים ביחד והוא מתעורר לפני הוא נותן לי לישון עוד שעה ומעיר אותי עם קפה, שנכנסתי למיטה והיה לי קפוא הוא חיבק אותי חזק עד שהתחממתי, שרבנו בטלפון על שטות ולמרות שהשלמנו לא הצלחתי להפסיק לבכות והוא רצה לבוא אליי למרות שהיה אמצע הלילה, שפתאום לפני שהלכנו לישון התחלתי לבכות בגלל משהו שבכלל לא קשור אליו והוא רק חיבק אותי עד שכל הדמעות יצאו החוצה. זה מנחם לדעת שאני לא צריכה לבכות לבד כי הוא תמיד פה בשביל לחבק אותי. שהיה לי יום גרוע והוא רצה שנצא ונעשה משהו שישמח אותי. זה כיף לדעת שאני לא צריכה להתמודד עם הימים הרעים לבד, שהוא תמיד פה בשביל לשמוע אותי ולעודד אותי ולעשות אותי שמחה. זה כיף שאני יכולה לספר לו את כל הדברים ואת כל הסודות ואם פעם היו דברים שלא ידעתי למי לספר, עכשיו הוא הכתובת. שאיתו אני עושה את כל הדברים שתמיד רציתי לעשות ולא היה לי עם מי, כמו לטייל בשבת בבוקר ולישון שנצ בחיבוק ולבלות ביחד כל ערב שישי, לא להרגיש שאני לבד יותר.

בניגוד לכל מערכת יחסים וכל בחור שאי פעם היה איתו משהו, שתמיד ידעתי שיש תאריך תפוגה ובוודאות ניפרד, עכשיו אני לא יודעת את זה. אין ענן שחור מעל מערכת היחסים ואין סיבה ברורה שניפרד. אנחנו רק ארבעה חודשים ביחד אבל זה מרגיש קשר חזק ועמוק ושנהיה ביחד עוד הרבה זמן. כל בוקר שאנחנו מתעוררים ביחד אני שומעת מהרגע הראשון שאני מתעוררת כמה שאני יפה, גם כשאני טוענת שאני נראית כמו נעל בית, והוא כל הזמן אומר לי שאני מדהימה ומושלמת ומחמיא על כל חלק בגוף ומזכיר לי שהוא אוהב אותי עשר פעם ביום. "אני מרגיש שאת הנשמה התאומה והיינו מוצאים אחד את השני איכשהו לא משנה מה", "אני אף פעם לא אפגע בך", "אוי כפרה שלי... את תמיד תהיי שלי", "לפנייך לא ידעתי שאפשר להרגיש כל כך הרבה רגשות בסקס"

חודש וקצת עבר מאז ששנה ג' התחילה בתרועה עזה, הייתי בטוחה שיהיה לי כיף וסבבה אבל היה עומס מטורף, עברו 5 שבועות והגשתי כבר 7 מטלות, כאשר 3 מהן כללו מאמרים באנגלית. עכשיו קצת ירד העומס ואני צופה עתיד טוב יותר. לפחות תקופת המבחנים אמורה להיות רגועה, וגם סמסטר ב' כמו תמיד. העבודה שהתחלתי היא קצת לא כמו שחשבתי, העבודה ממש קלה ואין הרבה עומס או אחריות, פשוט גם אין הרבה שעות וכסף ואני לא ממש מצליחה להתחבר לאנשים חדשים מעבר להיי מה קורה או שיחות קטנות עם המחליפה שלי או מי שאני מחליפה אותה. אבל זה גם בסדר כי העיקר שזה לא מפריע לי ללימודים או לחיים וגם קצת כסף זה יותר טוב מכלום כסף. בסטי מהלימודים עברה ניתוח ואני שמחה שהכל עבר בהצלחה אבל קצת קשה לי ההרגשה שאין לי את העוגן בלימודים, גם מבחינה חברתית וגם מבחינה לימודית. כבר התרגלתי שאני איתה בכל שיעור ובכל הפסקה ובכל מטלה אנחנו מתחלקות או עושות ביחד, אבל זה יכול להיות נחמד קצת להתחבר לאנשים חדשים או להתחבר שוב לאנשים ישנים. אני מקווה שהתקופה הקשה של הסמסטר נגמרה ושמכאן תהיה רק עלייה.

אני חושבת שזאת פעם ראשונה שפספסתי חודש שלא כתבתי עליו בבלוג. וזה לא שחודש שלם לא הייתי במחשב או בישראבלוג, אני במחשב מידי יום, נכנסת לישרא בערך כל יומיים וגם למסך העריכה הזה הגעתי כמה וכמה פעמים. אם אני מסתכלת על הבלוג כשרק פתחתי אותו זה היה כי היו דברים שלא היו לי למי לספר, כי רציתי לפרוק והרגשתי שכתיבה זה הזדמנות נהדרת וגם כי קרו המון דברים בחיים שלי. ואם אני מסתכלת על עצמי היום, גם עכשיו קורים דברים אבל לא מרגיש לי שמדובר בדבר מדהים ומרגש שאני חייבת לחלוק בבלוג, יש הרבה ימים שאני נשארת בבית ולומדת או אפילו הולכת לאוניברסיטה ולומדת אבל זה לא מרגש ושונה מכל יום אחר. אני כותבת המון המון המון, ברמה אקדמית ואני אפילו אוהבת את איך שאני כותבת, כמובן שאין מה להשוות את זה לכתיבה שפה, שכאן אני יכולה לכתוב בשפה הכי רדודה או הכי מתנשאת ואף אחד לא יעיר לי על זה ואני לא מוגבלת לנושא לימודי מאד ספציפי. ואחרון, אני לא מרגישה שאני לבד. כל סיפור שטותי שיש לי לספר אני יכולה לספר להרבה מאד אנשים. בחטיבה אין מה לדבר בכלל על הבדידות שהרגשתי אבל גם בתיכון שכן היו לי חברים, היו דברים שהרגשתי שאני לא יכולה לספר ליותר מ2 אנשים. ועכשיו יש לי חברים מאד טובים שמקיפים אותי ובחור אחד מדהים ולפעמים אני אפילו לא מספרת לכולם איזה פרט שולי כדי לא להמאיס את עצמי על כולם אבל אני בהחלט לא זקוקה לבלוג כדי שיהיה המקום היחיד שלי לפרוק.