ינואר - טסט רביעי ואחרון שלא עברתי, עזריאלי עם בסטי וגלידה בסופה, כנס עתודה, שביתה ראשונה שהשתתפתי בחיי, מועדי חורף במתמטיקה ולשון שהניבו תוצאות מביכות, הרבה הרבה בכי בעקבות הפרידה.

פברואר - יום פתוח בבית ספר בו עשיתי סיור והרגשנו זקנים להפליא, הצגה באנגלית שקיבלנו בה 100, יומולדת לבן דוד, צילומים לספר מחזור, סיור בביולוגיה שבעיקר צחקתי הרבה ולא באמת עשיתי כלום, מיונים אחרונים לגאמא, יומולדת 18, חגיגות יום הולדת עם המשפחה, עברתי טסט וזה עדיין מרגש אותי כאילו לא עברו 10 חודשים מאז.

מרץ - קיבלתי את הרישיון והתרגשות מכל נסיעה (כאילו שזה כבר עבר לי), פורים - התחפשתי לפנדה, סטנדאפ עם חברה, בגרות בספורט שקיבלתי בה 83 שזה בשבילי כמו 100, בגרות בע"פ באנגלית שקיבלתי בה 100, תחקיר ביטוחני בחיל המודיעין, הצבעתי בבחירות! פיקניק כי היה בחירות, טיול שנתי אחרון מדהים וכיפי ושמח

אפריל - פסיכומטרי 2 ואחרון, ליל הסדר אצל דודים שלי, ר-ו-מ-א! חלום, יום עצמאות קצת מעפן אבל עם בסטי, יום כיף עם בת דודה שלי, מתכונת אחרונה במתמטיקה, סדנת ייעוץ והכוונה כאילו שאני לא יודעת מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה

מאי - עברנו דירה! אני עדיין מרגישה פה קצת אורחת לפעמים, בגרות באנגלית שהחליפו לנו באמצע ובזכות זה העתקנו הכל, בגרות מעבדה בביולוגיה וברוך שפטרנו, חזרות למסיבת סיום, בבגרות אחרונה במתמטיקה לעולם ועד, ל"ג בעומר עם חברים, מיונים לעתודה (רמז: התקבלתי), ארוחת שבועות עם חברים, מסיבת שבועות בתיכון, אזכרה 3 שנים, מתכונת בביולוגיה וקיבלתי 96 ומגן 100

יוני -נגמר לי המלווה יום, מסיבת סיום, ביוחקר וקיבלתי 96, התחלתי לעבוד שוב, הצגה של בסטי בן, קיבלנו את הספר מחזור (גם אם המבחן מתקרב אופטימיות תמיד צוחקת מהלב, רישיון ליומולדת ופקולטה למשפטים עושים חשק למשהו מביך שאני לא אכתוב פה), יומולדת לבסטי שנחגג בכלום כי בגרויות, עזריאלי עם חברה, אורבינקה ומקס ברנר עם בסטי, 100 בפרויקט הארור במחשבים, יום בריכה, מסיבת בריכה, נשף מדהים מהמם ומושלם, בסטי ואני בהיי כי סיימנו תיכון, סושי עם אחתי.

יולי - תחילת הקייטנה והפעם בתור מנהלת ולא מדריכה, פסטיבל יותר ועזריאלי עם חברה, דייט ראשון ושני וכן הלאה, בסטי בן מתגייס. חודש של הרבה התרגשות ופרפרים בבטן סביב הבחור החדש והרבה כאב ראש ובכי וקושי מהעבודה וחוסר ההערכה. המחזור השני התחיל ומשמעותית נהיה יותר קל, שחנ"שים עם המדריכים ויותר רוגע נפשי מצידי, שחקן שממש אהבתי בצעירותי בא להרצות בקייטנה והתרגשתי כמו ילדה קטנה.

אוגוסט - נגמרה הקייטנה בשעה טובה, מיונים לעתודה (רמז:התקבלתי), הבחור נפרד ממני וקצת קצת נשבר לי הלב וכמו טיפשה התחלתי להתגעגע לאקס, המשכתי לעבוד עוד והרווחתי המון המון(!) כסף, פגישת מחזור בכאילו עם הכיתה, חנוכת בית, הופעה של התקווה 6 עם חברה, פארק מים, הייתי אצל בסטי בן, יום כיף עם בת דודה שלי, יום כיף עם אחתי, קיבלתי את הרישיון פלסטיק המהמם ונגמר לי המלווה לילה.

ספטמבר - ספטמבר הראשון לא בבית ספר, קיבלתי את הציוני בגרות ממוצע 107.4, לחגוג עם בסטי שנגמר הפסיכו גם אם לא אני עשיתי, עקרת בית לשבוע, חברה באה אליי, בסטי הפליגה לארה"ב, התקבלתי ל-2 אוניברסיטאות ולעתודה, ראש השנה, יום כיפור וסוכות, ריב ענק עם בסטי וביטול הטיול שלנו.

אוקטובר - הופעה של גידי גוב, ברלין!, יום חיול, אוניברסיטה! אומייגד!, משקפיים חדשות, בר עם חברה, בוחן ראשון באוניברסיטה

נובמבר - הופעה של התקווה 6, קנו לי לפטופ חדש, קיבלתי 100 בבוחן (ועוד 6 אחרי), מסיבת גיוס לחברה, סיור בבית המשפט כי אני חננה, עבודה ראשונה באוניברסיטה וקיבלתי 96, התחלתי לקחת כדורי ברזל ואפילו למדתי לבלוע כדור, משחקי הרעב חלק אחרון.

דצמבר - מסיבה לידיד, יום כיף בצה"ל, מסיבת כיתה של האוניברסיטה, חנוכה ומלא סופגניות טעימות, מבחן אמיר, ערב סושי רק שפספסתי את הסושי.

2015 הייתה מדהימה, באמת הגעתי לכל מה שהצבתי לעצמי - הוצאתי רישיון, סיימתי תיכון, הייתי פעמיים בחו"ל, התקבלתי לעתודה ואני לומדת כבר חודשיים וחצי בפקולטה למשפטים. מה עשיתי השנה? צחקתי, בכיתי, למדתי, עבדתי, נהגתי, רקדתי, שרתי, השתגעתי, התמזמזתי, טיילתי, עשיתי שופינג, הכרתי אנשים חדשים, נחשפתי לדברים שלא ידעתי שקיימים, ורוב הזמן הייתי בעננים. 

2014 הייתה שנה טובה, וכשהיא נגמרה פחדתי לאחל לעצמי ששנת 2015 תהיה יותר טובה כי לא חשבתי שזה אפשרי, והאמת ש2015 הייתה אפילו יותר מדהימה ומרגשת. ועכשיו אני אהיה יהירה ואאחל לעצמי ששנת 2016 תהיה אפילו יותר טובה - שאני אצליח בלימודים, שאני אכנס קצת לכושר, להכיר ולהעמיק קשרים עם אנשים חדשים ולשמור על חברים ישנים, לצאת הרבה יותר ומי יתן ואני אפילו אמצא אהבה. רק בריאות, אושר ונצנצים לכולם.

לפני שבוע הוזמנתי לערב סושי עם חברים מהאוניברסיטה, כמובן שסושי קנה אותי אבל לא היה לי איך להגיע ופשוט לא חשבתי שאני אבוא, ביום חמישי מארגנת המאורע ממש התעקשה שאני אבוא, הבטיחה שאם אני עם האוטו היא תשמור לי חנייה או אם אני אבוא ברכבת ילוו אותי מהבית לרכבת וממש גרמה לי להרגיש רצוייה, אז כמובן שהגעתי. הנוכחים באירוע היו בני 20 עד 24 ואנוכי כמובן ולרגע לא הרגשתי לא קשורה או שאין לי על מה לדבר איתם, דיברנו קליפים מפגרים בmtv, האח הגדול (לא שאנחנו רואים כמובן, אנחנו עילאים ומתנשאים ואמרנו שזה ניסוי פסיכולוגי מדהים), על הרצח של תאיר ראדה, לק ג'ל ואיך לעצב את החדר שלך כדי להרגיש כמו נסיכה, השווינו למי יש גרבים הכי מצחיקות והרגע בו התאהבתי בהם - כשעשינו את ההזמנה של הסושי וכל אחד היה נשמע יותר מתנשא מהשני, אנשים כלבבי. אבל ברצינות, היה לי פשוט כיף ומצחיק ואפילו שהייתי חייבת לרוץ בשביל לא לפספס את הרכבת האחרונה ולא הספקתי לאכול סושי זה לא הוריד מההנאה שלי. 

בשבוע שעבר הייתה הרצאה של שופט מארה"ב באוניברסיטה וזה היה ממש מגניב! חוץ מהעבודה שהבנתי את רוב המילים שהוא אמר באנגלית זה היה ממש מעניין ואפילו הבנתי קצת את ההומור האמריקאי שלו.

לא רוצה לחפור על חתיך שנה ג' אבל אני אעשה את זה בכל זאת. ביום ראשון כשיש את הקורס ששנינו נמצאים בו הייתי ממש יפה וחיכיתי לראות אותו דקה לפני השיעור, אבל הוא לא הגיע. אז תליתי תקווה בזה שאני אדבר איתו בטרמפ הביתה או לפחות אראה אותו לדקה, אבל הוא ממש רץ ואפילו לא עבר מולי, אז התבאסתי וברגע של נחישות הלכתי לטרמפ שגם חברה שלי הייתה שם "כדי לדבר איתה" אבל הם כבר היו חייבים לצאת. התבאסתי שזהו עכשיו לא דיברתי איתו כל השבוע אז ברגע של נחישות #2 שלחתי לו הודעה בקשר לקורס, וקבענו שניפגש השבוע למטרה לימודית בלבד ביום שלישי. ניסיתי לא להתרגש יותר מידי כי דברים טובים לא קורים לי וכמובן שזה התבטל, שלחתי לו "חחח לא נורא" קז'ואלי שלא יחשוב שאכפת לי אבל האמת שכן היה לי אכפת. כעסתי על עצמי שזה כל כך ביאס אותי, כי מה כבר קרה, מישהו שדיברתי איתו כמה פעמים ביטל משהו שקשור ללימודים, וזה היה יותר חשוב לו מאשר לי, זה לא באמת אישי פשוט אני מרגישה שאני לא יודעת מה לעשות. תמיד כשפלירטטתי עם בנים ניסיתי לשבת לידם בכיתה או לדבר איתם במסדרון או לא יודעת מה, ועכשיו אני כמו מפגרת מחפשת אותו בעיניים כל פעם שאני מטיילת באוניברסיטה ונמאס לי להרגיש כזאת עלובה כאילו "בנים זה כל מה שיש לי בראש"

נכון כתבתי פה שבבחנים אני אסתפק ב9/10 נקודות? איזה שקרנית אני, מהרגע שהשגתי 9 נקודות רק שאפתי לקבל עוד מאיות ולסיים עם זה. כרגע חסר לי שתי מאיות, את הבוחן של אתמול סיימתי עוד לפני שהבוחן אמר שנותרו עוד 5 דקות בביטחון מלא שאני יודעת הכל, ולבוחן של מחר סיימתי ללמוד אתמול ב9 וחצי, כלומר חזרתי הביתה מהלימודים וישבתי שעתיים בשביל ללמוד, ככה זה כשאני עצובה. בעבודה השנייה קיבלתי ציון די גרוע, כאילו לא ממש גרוע בסופו של דבר תרד לי רק נקודה אחת מהציון הסופי, פשוט זה מאכזב שקיבלתי בין הציונים הנמוכים וגם שיש ירידה כל כך גדולה מהעבודה הראשונה. ביום ראשון אני צריכה להגיש את העבודה הרביעית והאחרונה שלי לסמסטר א' בתואר, קראתי את רוב המקורות (נו טוב סיכום למקורות) וכל פעם חשבתי איזה רעיונות נפלאים יש פה שמתאימים בדיוק לעבודה, אבל בתכלס אין לי מושג מה לכתוב. איזה חננה אני #48575: נכנסתי לאתר של הפקולטה והסתכלתי על רשימת מצטייני הדיקן של שנה שעברה, האחרון שנכנס לרשימה הוא בעל ממוצע 92.5 ומיד אמרתי היי גם אני רוצה! גם ככה אני צריכה ממוצע של 70 בשביל להשאר בעתודה, וממוצע של 85 כדי להישאר בעתודה במשפטים, אז מה זה כבר 92.5? ועכשיו ברצינות, בעוד שלושה שבועות מתחילה תקופת המבחנים וכולי תקווה למצוא את הנוסחא להצלחה, לבלות כמה שיותר שעות בספריה, להבין את החומר בצורה טובה ולפתור קייסים כהלכה.

עריכה 1/1 - בשני הבחנים האחרונים קיבלתי 100. יש לי 10/10!

אז מה התוכניות שלי לערב שנה החדשה? אין יותר מידי אופציות כי רוב החברים שלי בצבא, עם חברים מהאוניברסיטה נפגשתי בחמישי שעבר ואני פשוט מניחה שהם חוגגים עם בני הזוג שלהם, ידיד שלי הציע לי לצאת עם חברים שלו וכולם בני גילי וכולם באוניברסיטה אז אמרתי למה לא, רק שלמרפי יש תוכניות משלו ואני מצוננת ונראית כמו מפלצת כך שאני נשארת בבית. איך יודעים שאני חולה? בדרך כלל אני עושה אפצ'י אחת לחודש בערך, וביומיים האחרונים עשיתי אולי 200.

כל שנה אני כותבת פוסט עם דברים שעשיתי בכל חודש השנה, והשנה תוך כדי כתיבה הבנתי שזה ממש מביך, אבל זה מנהג כזה אז שיהיה

המצאתי משחק חדש, נקרא לו דברים שאני אוהבת בחורף כי הבנתי שאי אפשר להיות בדיכאון מזה שיש חורף במשך כל החורף, אוף היה לי משהו טוב להגיד ושכחתי.

לא מה שרציתי להגיד- ב21/12 היה היום הכי קצר בשנה ומפה זה רק משתפר ווהו, כל יום עוד דקה של אור עד שיגיע יום שאני אצא מהקורס שנגמר בחמש וחצי ועדיין יהיה לי אור כמו בתחילת שנה. מצאתי עוד משהו - גם אם יש שתייה קלה בבית והיא לא הייתה במקרר היא תהיה קרה ואני אוהבת שתייה קרה, כשאני ממלאת בקבוק מים לפני שאני הולכת לישון המים יהיו קרים גם בבוקר.

פעם כשהייתי קטנה היה קטע כזה של תוכניות שהן רק לילדי יס ותוכניות שהן רק לילדי הוט, וכיאה למכורת הטלוויזיה שהייתי, מצאתי שיטות מתוחכמות להנות משתי העולמות - נגיד לבוא ביום שישי בצהריים לסבא וסבתא שיש להם הוט ולראות את המרתון של כל פרקי השבוע של השמיניה. אבל היום יש הכל באינטרנט וככה אחותי הקטנה יכולה לראות את כל הסדרות המפגרות בכל זמן שתרצה, הייתי לידה כשהיא ראתה מועדון החנונים ופשוט ראיתי חבורה של אנשים שיושבים עם משקפיים, וכאילו מה אם יש להם משקפיים זה מה שהופך אותם לחנונים? תאמינו לי שכמומחית חנונים יש עוד המון פרמטרים אחרים לאם בן אדם חנון או לא בלי קשר לאיך שהוא רואה.

עשיתי חידון כמה פעמים אכלת פיצה בשנת 2015 ויצא לי 4 ועל זה תרשו לי לומר פחחחח, חוץ מזה שפיצה זה המאכל האהוב עליי זה בערך מוצר צריכה מספר 1 שאכלתי ב2015, בקייטנות אכלתי כמויות מטורפות של פיצה, בעבודה אחר כך גם אכלתי פיצה כמה פעמים, בכל מסיבה בערך, בכל פעם שנפגשתי עם חברות, כשסתם בא לאכול פיצה, כשאין משהו אחר לאכול, אולי 100 פיצות אכלתי השנה, לא מגזימה.

האמת שעכשיו הלחץ בלימודים קצת נרגע, הגשתי כבר 3 עבודות ונשארה עוד אחת, מה שטריקי בה זה לא רק שאין לי כוח להגיש אותה ושאני לא יודעת את החומר, שיש שני תאריכי הגשה - אחד תאריך "מועדף" שהוא גם לטובת המרצה וגם לטובתנו ותאריך שני בדיוק שבוע אחרי שפחות עדיף להגיש בו אבל זה לא משנה מבחינת הציון ואמרתי לעצמי כן ברור שאני אגיש בתאריך הראשון וגם אמרתי לחברה שנגיש שתינו באותו תאריך וככה נוכל לעבוד על זה ביחד אבל בתוך תוכי אני רוצה לדחות כמה שיותר. לגבי הבחנים המתישים, יש לי 9/10 נקודות, כלומר אם אני לא ניגשת יותר לשום בוחן אני מתחילה את הציון הסופי שלי מ99 שזה ממש זניח, מצד שני הצד הפרפקציונסטי שבי צועק מה עשית כבר 14 בחנים מה זה עוד כמה, מצד שלישי אני צריכה להשיג עוד שתי מאיות ולהשיג מאה בדיוק זה לא כזה קל, צריך ממש ללמוד לבוחן ולא רק לקרוא סיכום לסיכום כמו שאני אוהבת לעשות. בכל מקרה, מריחים את תקופת המבחנים ואני יודעת שאני צריכה להתאפס על עצמי עוד לפני שהיא מתחילה, יש שני קורסים שמצבי ממש בכי רע, כאילו אין לי שמץ של מושג מה קורה בקורס. ועוד שניים שמצבי רק דמעות רע, כאילו אני עוקבת אחרי החומר בשיעורים, קוראת את מה שצריך לקראת השיעור, עושה בחנים אבל זה לא שאני מרגישה שליטה מלאה בחומר ושאני אקבל 100 במבחן. יהיה בסדר, אם יש משהו שאני טובה בו זה ללמוד.

לגבי הבחור משנה ג', דיברתי איתו השבוע ומרצונו החופשי הוא הוסיף אותי בפייסבוק שזה טוב כי גם אני יכולה לראות את כללל התמונות שלו ולקבוע בוודאות שהוא חתיך וגם כי אני לא צריכה לעצור את עצמי כל פעם שהוא מופיע באנשים שכדאי לי להוסיף, אני יודעת שכדאי לי להוסיף אותו, תודה פייסבוק! אז השיטוט בפייסבוק גילה לי שהוא גדול ממני ב3 שנים ובמשך שנה שלמה התהלכנו באותו תיכון ולא נתקלנו זה בזו (טוב זה הגיוני כי הייתי בכיתה ט', י"בים נראו כמו חצי אלים באותה תקופה..) ושאין לו חברה נראית לעין, למרות שזה לא אומר כלום, גם כשאני לא הייתי רווקה לא היה תיעוד לזה בפייסבוק. אני לא רוצה לאבסס את זה ולהתעסק רק בזה ולדמיין אותנו צועדים יחדיו לעבר השקיעה אני פשוט רוצה שיקרה משהו, כי חוץ מהעובדה שהוא נראה טוב ושהוא חכם (וזה בעצם כל מה שדרוש) גם הפרש הגילאים מתאים והוא גר במרחק 10 דקות נסיעה ממני, אבל רק זה מעיד שזה לא יקרה, אני יוצאת רק עם בנים שגרים במרחק שנות אור ממני, זה המזל שלי.

האמת שאין לי ממש דברים מרגשים או מלהיבים חדשים, היו לי שלושה ימים חופש שזה כמו חופש גדול בשבילי ויותר מחופשת חנוכה שלא הייתה לי, למדתי קצת וראיתי הרבה סדרות טיפשיות שהשתיקה יפה להן (מה שעצוב זה לא רק שאני רואה את הסדרות האלה, אני גם רואה אותן יותר מפעם אחת). אבל לא רציתי שהחודש הזה ישאר ריק בכלל. אני לא מאמינה כשהייתי בתיכון הייתי מעדכנת פעמיים-שלוש בשבוע ועכשיו פעם בשבוע זה נחשב הרבה.

זה שיר יפה שלא נוגע אליי באופן אישי כי אף אחד לא יהמר את החיים שלו עליי (די להיות רווקה ממורמרת, את סטודנטית בוגרת)