אז נגמרו המבחנים וואוו אני מאושרתתתת איזה הקלה מטורפת, איזה תחושת שחרור, כמה חיכיתי לרגע הזה וואו. 

באחד המבחנים (זה שתיארתי כ"הרגשתי כאילו אני פותרת אותו כשמישהו מצמיד לי אקדח לרקה") קיבלתי 97, אני באמת הבכיינית הכי גדולה בעולם וכולם שונאים אותי בגלל זה, ולא רק הציון גם יש לי 5 נקודות בונוס ולרגע (שבועיים כוסעמק) חשבתי שיש קורס שקיבלתי בו 100 אבל אז בגלל נהלים מפגרים הורידו לכולם 9 נקודות במבחן אז אני אאלץ להסתפק ברק 93, אם אני אקבל 100 כבר בסמסטר השלישי שלי לא יהיה לאן לשאוף. בנוגע למבחן שקיבלתי בו 95, אני מקום 5 בכיתה מתוך 80 וזה ממש משמח. ידיד שלי אמר "איך ידעתי שתצליחי בזה, איזה מגעילה את, איך את אוהבת לקבל ציונים גבוהים" וחברה אחרת אמרה "פשוט יש לך את הקורסים האלה שאת מצליחה בהם", גם המבחן וגם הקורס מזכיר מאד את הקורס שקיבלתי בו 99 שנה שעברה. והיום לסיום תקופת המבחנים הגיעו עוד שני ציונים, אחד מהם ופחות חשוב זה 80, מסתבר שהוא כיסח לי את הצורה במבחן והציון האמיתי שלי זה 68 והוא פשוט נתן בונוס מטורף לכולם, אז אם לרגע שקלתי לעשות מועד ב' זה עבר לי ממש מהר. ובמבחן האחרון, זה שכמה ימים לפני המבחן הייתי בטוחה שאני אקבל איזה 60 כי אני לא אספיק לעבור על כל החומר והייתי ממש חולה כל ה5 ימים המסכנים שלמדתי אליו, קיבלתי 88 ואני ממש ממש מרוצה ואני באמת בכיינית רצח אבל מאושרת. ממשיכה ברצף לא לעשות מועדי ב' בתואר הזה אמן והממוצע שלי אפילו עלה קצת אחרי הסמסטר הזה. והיום כשדיברתי עם חברה וניסינו לחשוב מאיזה מרצים נוכל לבקש מכתב המלצה עלו 3 קורסים שהציון הסופי שלי בהם הוא מעל 90 וזה ממש שימח אותי.

אז בחופשת הסמסטר שלי שארכה שבועיים ניסיתי לשלב בין לנוח ולהתבטט לבין להפגש עם חברים שלא הספקתי להפגש איתם מאז היומולדת, אז מה עשיתי?

נפגשתי עם בסטי והיא הביאה פיצה, פעם קודמת שאכלנו פיצה ישבנו באוטו כי הסתבר שבפיצריה לא היה מקום לשבת בפנים והיה קפוא בחוץ ואז כשקבענו שוב היא ביקשה במפורש שזה יהיה באוטו שוב אז אמרתי לה סבבה אפשר לנסוע למושב שקרוב לבית שלי וגם ככה רציתי לבקר בו ונאכל של פיצה, בתכלס היה חושך ולא ראינו כלום אז נחתנו ברחוב שקט ופשוט ישבנו שם. בשבוע השני נפגשנו שוב, הפעם במסעדה למרות שקבענו שאנחנו לא אוכלות בפגישות שלנו כי זה סתם משמין ומבזבז כסף אבל האמת שזאת הייתה מסעדה ממש שווה, אכלנו שניצל ענק, צ'יפס ורביולי רוזה, זה היה נשמע כמו שילוב לא טוב אבל וואו זה היה מושלם ומזל שחלקנו את שתי המנות כי כל אחת בנפרד לא הייתה כיפית כמו שתיהן ביחד. אכלנו גם קינוח וכל פעם לקחתי חתיכה מהעוגה וניסיתי לקחת גלידה אבל כל פעם משהו נפל ואז היא אמרה שהיא אכלה עם מישהו וכל הזמן נפל לו האוכל ואמרתי לה שזאת גם הייתי אני וזה היה כשאכלנו פיצה וכל פעם נפלו לי זיתים, אין אני כזאת נזק וואו.

נפגשתי עם העתודאית ועשינו סיבוב באלנבי, פעם קודמת שעשיתי סיבוב באלנבי הייתי עם בסטי וקנינו כל כך הרבה דברים שווים ואפילו הגשם לא העפיל על מצב הרוח והפעם היו פחות מציאות אבל נהנתי מאד מחברתה של העתודאית שבחודש האחרון רוב השיחות שלנו התמצו ללימודים ומבחנים וכמעט ולא דיברנו על דברים אמיתיים וכמעט שכחתי כמה אני אוהבת אותה. גם פיתחתי תחביב חדש "אין לי מבחנים אז משעמם לי" והתחלתי לקרוא שיחות ישנות בפייסבוק ובווטסאפ עם חברות ובשיחה עם העתודאית גיליתי ממש אוצרות, במשך איזה שעה שלחתי לה הודעות מצחיקות שלנו מהעבר. במהלך הטיול שלנו עשינו ממש הליכה של איזה 5 ק"מ ואכלנו חומוס בשוק, אמרתי שאני אוהבת חומוס בלי כלום אז הוא שם לנו רק קצת מכל דבר ואז שמתי לב שלא נשאר רק חומוס אז החלטתי לפנק את עצמי בצלחת חומוס ואמרתי לו חומוס וקצת טחינה וזהו, הייתי מאושרת מזה באמת. קניתי שתי גופיות במחיר לא אמיתי של 8 ש"ח וקנינו שייק פירות מושלם.

ביום חמישי הלכתי עם חברת ברלין למסיבה, הייתה הופעה של טונה אבל לא ממש אהבתי את ההופעה, הוא הוריד כזה את השירים במקום להפוך אותם ליותר מלהיבים. היינו עסוקות בלהתחמק מאנשים שהיא מכירה אבל אז היא ראתה כמה אנשים שהיא לא שונאת ודיברנו איתם כמה דקות הם היו ממש נחמדים והתפלאו שיש לה חברה עתודאית (ומזה שאנחנו כל כך שבוזות מהלימודים). חיכינו לעתודאית שתבוא אבל עד 12 היינו שם והיא לא נראתה באופק. אחרי שמאסנו בצפיפות של ההופעה הלכנו לשבת על המדרכה קצת רחוק מההמון, אחרי כמה דקות באו שני בנים לדבר איתנו, בהתחלה לא הבנתי מה הקטע, אתם רוצים למכור לנו משהו? להתחיל איתנו? סתם לשבת פה? וכנראה שדיברתי איתו איזה 10 דקות, הוא שאל אותי כל מיני שאלות עליי ואיזה מוזיקה אני אוהבת והוא אמר שיש לי חיוך יפה ושהקשת פרפרים הסגולה שלי נראית מתאימה לי כי אני נראית בן אדם שמח עם אנרגיות חיוביות. ואז הוא שאל אם יש לי ווטסאפ והאמת שזה לא נעים להעיף בחור שמנסה להיות נחמד פשוט כי הוא לא הטעם שלי, הרבה יותר קל לסנן מעלייך דושבאג שבא אלייך ומתחיל בגסות, בכל מקרה זה ממש נחמד לאגו. אחרי זה נתקלנו בעוד כמה אנשים מוזרים כי כל היצורים עליי והלכנו לבר, אכלתי פיצה כי הייתי מורעבת ושתינו בירה כי זאת המצווה וחזרנו הביתה שתויות ושמחות. למחרת לא למדנו כי היינו בחופשת סמסטר ווהו זה היה ממש כיף.

נפגשתי עם הבלוגרית (היוש♥) והבנתי שאני ממש אוהבת אותה ואנחנו חייבות להפגש יותר מפעם בחצי שנה אז קחי זאת לתשומך ליבך! היא ביקשה למסור שאני גרועה כי אני משתכרת מכוס קאווה, אבל הכוס קאווה הזאת עלתה 10 ש"ח כי זאת המסעדה הכי שווה בעולם שכל מנה בה עולה 30 ש"ח ואז כשאני הולכת למסעדות אחרות כואב לי לשלם יותר והפסטה סלמון שם מושלם וכל פעם אני אומרת שאני אגוון אבל כל פעם אני אומרת שהפסטה סלמון מושלם ולא מצליחה לצאת מזה.

הייתי עם העתודאית וחברת ברלין באסקייפ רום, רצינו להזמין אותו ליומולדת שלי אבל לא היו תאריכים פנויים לאותו סופ"ש אז אמרנו שכבר נלך אחרי המבחנים, הזמנו אותו חודשיים מראש וכל פעם שכחנו את התאריך ואת השעה, אבל בסוף היה אדיר וממש שווה את זה. זה היה כמו מטוס אמיתי והיו חידות מגניבות שעל חלקן אני עליתי וזה כזה כיף להצליח, היו כמה רגעים ממש מפחידים ובדרך כלל אני לא קונה את השטויות האלה ובאחד הדברים המפחידים לא הפסקתי לצחוק אבל חלק היו ממש אמינים ומגניבים. אחרי זה הלכנו לשרונה מרקט לאכול וגילינו שממש מעפן שם, חלקנו שניצל, צ'יפס וצ'יפס בטטה ואז הלכנו לסיבוב בעזריאלי, קניתי שתי זוגות נעליים ושטויות כמו מסיר איפור וגומיות. הנעליים ממש חמודות והן כאלה קיציות אז בא לי שיהיה קיץ ואני אנעל אותן, תודה.

הייתי במסעדה עם חברת ברלין ועוד חברה וכפי שאפשר לראות כל הזמן היינו במסעדות, אכלתי ריזוטו מושלם וברוסקטות עם עגבניות. היה ממש נחמד גם בנסיעה לשם שלשם שינוי לא הייתי בה לבד ורק לכמה רגעים חברת ברלין ביאסה אותי והתמרמרה שוב על זה שהציון שלי יותר גבוה משלה ולא אמרה את זה ישירות אבל שלא מגיע לי את הציון הזה וזה ממש לא נעים כי היא קיבלה שני ציונים הרבה יותר גבוהים משלי ואני באמת ממש שמחה בשבילה אבל היא לא מצליחה לשמוח בשבילי. בכל מקרה היה ממש נחמד, הסתובבנו קצת, כל מה שקניתי זה כובע לשיער אחרי מקלחת, הלכנו לחנות בגדי תינוקות וואו אני מאוהבת רק בבגדים של תינוקות, אני נמסה מזה, אני נמסה מתינוקות ומילדים קטנים, כאילו שיש משהו יותר מתוק מזה בעולם.

בסטי באה לישון אצלי אחרי מלא מלא זמן שהיא לא ישנה אצלי, היא הביאה איתה בקבוק יין לבן, שתינו 2-3 כוסות, אני לא הפסקתי לצחוק (אבל למה את צוחקת, לא אמרתי כלום? אין לי מושג אבל זה מצחיק אותי) והיא נהייתה ממש עייפה ואמרה שהיא תישן רבע שעה בדיוק ואז היא תהיה ערנית בשביל שנמשיך לחפור, היא ישנה איזה חצי שעה ואז רבתי איתה עוד חצי שעה שהיא תקום מהמיטה כדי שנסדר אותה ונלך לישון (אם לא תקומי עכשיו אני ארדם ולא נוכל ללכת לישון), בסוף סידרנו את המיטה ובאמת המשכנו לחפור עוד איזה שעה לפני שנרדמנו. למחרת עשינו את הדבר שאנחנו הכי אוהבות כמובן וזה ללכת לקניון (אחרי שכל תקופת מבחנים חלמתי על ללכת לקניון לכל הסיילים, אבל לאאא יש מבחנים), בכלל לא התכוונו להסתובב שם הרבה זמן אבל נתקענו איזה חצי שעה בתאי המדידה בh&m אחרי שעברנו על כל פריט ופריט בחנות ומדדנו חצי מהם, יצאתי עם שלל של ג'ינס (אני מכורה), שמלה לקיץ (אני מכורה, תוך שנה בערך אוסף השמלות שלי גדל ל20) ומכנס ספורט למרות שאני לא עושה ספורט. קניתי גם מגפונים עם עקב נוח שהיו בסוף עונה אחרון סופי ודי ו2 זוגות תחתונים באמריקן איגל, תמיד אני רואה את זה ואומרת שאני לא אשלם כל כך הרבה כסף על תחתון אבל ממש רציתי, חוץ מזה שהלייזר משפיע ממש טוב וזה גורם לי להרגיש סקסית אז החלטתי לפנק את עצמי במתנת יומולדת ממני אליי. באותו זמן ההורים שלי היו במקום אחר וקנו לי ספר במחיר מופלא של 20 ש"ח. אחותי נזפה בי ואמרה שספרים לא קונים אלא ספרים משאילים אבל אני לא מסכימה איתה כי לפעמים זה טוב לקנות ספרים, אם זה יהיה ספר שאני אוהב וארצה שהוא ישאר במדף הספרים שלי ויום אחד כשאעבור לחדר אחר בבית אחר תהיה לי ספריה משלי, במה אני אמלא אותה אם לא בספרים שקניתי ואהבתי?

בשבת הייתי עם בסטי בן בפיקניק ביער עם כל שאר האנשים בעולם, זה היה הפתעה לכבוד יום ההולדת שלו, הבאתי לחמניות, ממרחים, גבינות, שוקו ומיץ תפוזים, ירקות חתוכים וקרקרים ולא אכלנו כמעט חצי אבל תמיד טוב שיש יותר מאשר פחות, הרבה זמן לא נפגשנו והיה ממש כיף. הוא אמר לי שאני ממש פורחת בלימודים- גם מבחינת הציונים וגם מבחינה חברתית, דיברנו הרבה ובפתיחות על דברים שקרו לאחרונה וסתם היה נחמד לצאת קצת לטבע שאני בדרך כלל לא אוהבת.

קראתי טור אישי שמישהי כתבה על כתיבת רשימות כפייתית ואוי אלוהים כמה שהתחברתי, הנה הצצה קטנה ונדירה למה מכילה האפליקציה note בפלאפון שלי- סרטים/סדרות שאני צריכה לראות, הוצאות דלק בכל חודש, אנשים שפגשתי אחרי התיכון (הרשימה הזאת מתעדכנת בקצב מסחרר), על מה אני צריכה לכתוב בבלוג (והפוסט הזה לא מכיל אפילו חצי מזה), רשימת מתנות שאני רוצה ליומולדת (לא קיבלתי כמעט כלום), אנשים שאמרו לי ביומולדת שנפגש, אנשים שאני רוצה באמת להפגש איתם, מה אני רוצה לעשות בחופש (וכמובן לא עשיתי חצי מזה) ועוד מיליון ואחת רשימות מביכות אחרות, אני מכורה וזה ממש עצוב. כל הטור שלה נכתב בגלל שגם סבתא שלה הייתה מכורה לרשימות והיא נפטרה לפני שנה, אז הלכתי לקרוא את הטור מלפני שנה ונשבר לי הלב בשורה "אני לא רעבה, סבתא, אל תדאגי, כשאני אהיה רעבה אני אוכל משהו", אם הייתי רוצה לא הייתי מצליחה לתאר במשפט אחד את סבתא שלי. אני מתגעגעת אליה כשקורה משהו ממש טוב ואני רוצה לספר לה או כשיש לי יומולדת והיא לא שם כדי לחגוג איתי וכשסתם אני רואה משהו הכי קטן שמזכיר לי אותה.

נסענו לבקר את אח של סבתא שלי, היה לי ממש עצוב לראות אותו, בזמן החופשה גם מצאתי תמונות ממש ישנות ששמרתי פעם בדרייב ולא הורדתי למחשב וראיתי תמונות שלו בריא ושמח וזה עשה לי עצוב. עברה בי מחשבה שכשהוא ימות זה לא יהיה עצוב, זה רק יגאל אותו מייסוריו, הוא מת ברגע שהוא הפסיק להיות הוא, כשהוא הפסיק להיות עצמאי וצעיר, הפסיק לנהוג באוטו חדש ולהתעסק עם האייפון שלו, הפסיק לצאת למסעדות ולרקוד עם אשתו, עכשיו הוא נראה כמו מישהו שדומה לו אבל זה לא הוא ונשבר לי הלב.

מצב הרוח שלי נע בין "אני בת 20 ואני צריכה לעשות דברים כיפיים ולא לחשוב יותר מידי" ל"מגיע לי את הכל! אני לא צריכה להתפשר על פחות מזה" ל"למה להיות עצובה אם אני יכולה להיות שמחה" ל"לא באמת הייתי שמחה איתו, זה סתם היה כיף" ל"אוף הוא כל כך סקסי וחתיך מה עושים עם זה" ל"הבחור הנכון יכול להתחיל איתי במסיבה הבאה או שאולי אני אפגוש גם אותו באוניברסיטה פתאום ביום בהיר והוא ירצה לשמוע את הדעה שלי בכל נושא שולי בעולם ולטייל איתי בשבת בבוקר וירצה להיות איתי כי אני הכי טובה שיש והוא יעשה אותי מאושרת אז חבל בינתיים ללכת לאיבוד עם מישהו שלא מעריך אותי"

אז היה לי ממש כיף בחופש, ממש ממש נהניתי ואני מרוצה מאד מהציונים ולמרות שנשאר לי מבחן אחד שלא ניגשתי אליו, אפשר להגדיר את הסמסטר הנורא בעולם כמוצלח מבחינת ציונים ותודה לכל האלים שבעולם שפטרנו ממנו. אומנם הייתי עסוקה כל כך בלהפגש עם חברות לא לצורך לימודים או פשוט כי לא התראנו הרבה זמן שלא הספקתי להפגש עם חברים יותר רחוקים, לא סיימתי לסדר את הארון ואת כל המגירות כמו שרציתי ויצאתי לריצה רק פעם אחת (אבל ממש טובה) וקראתי אומנם 80 עמודים מספר אבל זה משני ספרים שונים כי הספר החדש ממש סיקרן אותי. אני מלאת תקווה שהסמסטר הזה יהיה יותר קל נפשית ושאני אמצא פנאי להפגש עם חברים, לרוץ, לקרוא ולהתעסק בשטויות גם במהלך הסמסטר, כי זה היה הסיוט האמיתי בסמסטר האחרון, שלא היה מספיק זמן לעשות דברים שעושים לי טוב.