אז נכשלתי היום בעוד טסט.

כאילו כבר עשיתי מיליון. בכיתי מלא לחברים שלי.

זה היה הטסטר המסריח מהטסט הקודם וזה עיצבן אותי מאד. 

בהתחלה הייתי הכי רגועה בעולם (לקחתי מלא רסקיו) ובהתחלה נהגתי מושלם! אפילו הורדתי לחצי קלאצ' ועצרתי בול בקו עצירה והכל באמת פרפקט. עשיתי חנייה וזה היה גרוע אבל נו אני אישה. סתם, אי אפשר להכשיל אותי על חנייה אז אמרתי מילא. ואז היה תמרור עצור בלי שדה ראייה ועצרתי ואז המשכתי לגלוש והוא אמר לי שלא עצרתי. אני מוכנה להשבע שכן עצרתי אבל כנראה שלא ואי אפשר להתווכח עם ברקס וטוב נו. חזרתי לבית ספר ופשוט הלכתי לבסטי והתחלתי לבכות. הייתי גאה בעצמי שאם על זה הוא הכשיל אותי אז סבבה, לפחות זה לא כמו בטסט הקודם שהייתי פשוט גרועה בהכל! אבל זה מבאס אותי שזה לא נגמר! אני לקחתי באמת מיליון שיעורים ואני לומדת נהיגה כבר 10 חודשים (!!) ובאמת שהתאים לי לעבור ולסיים עם זה כבר כי כמה אפשר?!

אני מרגישה שאני קורסת כי עוד שבוע פסיכומטרי ואני באמת רוצה להשקיע אך ורק בזה אבל כל המורים שמים על זה זין ונותנים מלא שיעורי בית אז היום ומחר ומשלישי אך ורק פסיכומטרי וכל השאר בתחת.

ואז יהיה סוכות ויהיה לי הכי כיף בעולם כי אני נוסעת עם בסטי לארומה אחרי שלא הייתי שם מיליון שנה ואני אפגש עם החבר החתיך שלי שחוגג מחר יום הולדת 18 וזה פשוט החלום - חבר בן 18 (כמובן כל עוד את בת 18 ומטה). אתמול בכיתי לו שאני בלחץ (לא סיפרתי לו על הטסט) וביקשתי שהוא יגיד לי בהצלחה והוא אמר שאני אצליח גם בלי זה, ושאלתי אותו מה יקרה אם אני לא אצליח, והוא אמר שהוא יאהב אותי בכל מקרה. לפני מיליון שנה כשהתחלתי ללמוד נהיגה אמרתי לעצמי שברגע שאני אעבור טסט אני אהיה מאושרת גם אם לא יהיה לי חבר. פשוט האמנתי שיש יותר סיכוי שאני אעבור טסט מאשר שיהיה לי חבר, והנה הפלא ופלא וזה הפוך. וגם כשאני כועסת עליו אני לא מפסיקה להיות שמחה שיש לי אותו, גם כשאני כועסת מה שאני רוצה זה לדבר איתו ולהיות איתו. הוא המלאך שלי ♥

הטובים עוברים בשלישי, לא?

*בדרך כלל אני מנסה לשים שיר שקשור למה שכתבתי, יש שיר שקוראים לו מתי אני אעבור טסט טרילילילי?*

"פסיכומטרי, בית ספר, שיעורי נהיגה, ארוחות חג עם כל המשפחה ויציאות עם החבר - את חיה חיים מלאים"

"כן ואז את ואבא כועסים עליי שאני לא מתעוררת בבוקר"