חיים פשוטים

תקופה טובה זו הייתה, שביל ישראל.

חודשיים שלמים.

מלאים בטבע טהור, ובאנשים טובים.

שזה כמובן השילוב המנצח.

וכבונוס,

היה לי שקט. סוף סוף שקט.

היה לי זמן לכתוב, לעבוד על הספר פה ושם.

ואפילו סתם לפרוק את מה שיושב על הנשמה.

ולא על התסכולים, ולא על סדקים מפעם.

כתבתי על עכשיו.

על כמה שהוא פשוט, וכמה שהוא מלא בטוב.

והיום,

אני מתגעגעת.

לשקט, לטבע המשתנה מיום ליום,

ובעיקר לעצמי.