זה סוד ששמרתי לעצמי
או אולי סתם הדחקתי
התעקשתי שעברתי
התגברתי
אבל את האמת?
שלאט אני מבינה כמה הוא הרס בי
אני זוכרת אותו מלטף לי הגוף
אני זוכרת אותו משפשף עליי
אני זוכרת את הידיים שלו בתחתונים שלי
אני זוכרת את האצבעות המטונפות שלו סוקרות את תוך הגוף שלי
אני זוכרת את עצמי דוממת
והוא מעליי
עושה בי מה שהוא רוצה
אני זוכרת את עצמי בורחת
אני בוכה והוא קם בשביל ללכת
שלא תעיז אני אומרת
הוא נשאר, שקט
אני הייתי דוממת כשהוא נגע והוא היה דומם כשבכיתי
ככה זה תמיד היה
ואז שבוע של שקט
התקשרתי והוא לא ענה
אז התקשרתי מחסוי
וצעקתי לו כל מה שהיה לי לומר
"זה מה שאתה רואה בי? אובייקט מיני? זה הדבר היחיד שמעניין אותך???"
והוא ענה כן...
וככה זה נגמר
...בערך
אבל הרע היה שם עוד הרבה הרבה לפני
אני זוכרת אותו מגיע אליי שבור
ואני מחבקת מחבקת מחבקת
עזבתי את הכל ובאתי
כזאת אני
אני שואלת, והוא שותק
הוא רוצה לברוח, והוא רוצה שאעזור
הוא רוצה להטביע את הכאב בתשוקה לוהטת
זה תסכל אותי
לא הסכמתי איתו
אז איך שבכל זאת מצאתי את עצמי מאמצת את השיטה שלו?
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=779931&blogcode=12796300
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=779931&blogcode=12843042
כנראה שבכל זאת לא יכולתי
לקחתי אותך איתי
הכאבתי לעצמי
והמשכתי לברוח לשם גם כשהיה לי טוב
לקחתי אותך איתי
זה לא המגע שהיה כמו כאב חד על פצעים טריים
זאת התשוקה. זה הרעב הזה בתוך הבטן שהביא אותי רחוק כ"כ
ואולי מזה אני בורחת
אני רואה את הדמעות בעיניים שלך
עברו שנים מאז אבל הכאב נשאר אותו דבר
אני רואה את הפחד בעיניים שלך
ואני מרגישה אותך חזק כ"כ
כי גם אני, בדיוק כמוך
ולרגע עברה בי המחשבה...
אם מקרה אחד קועקע בך חזק כ"כ
מה אגיד אני?
אני כבר לא יודעת לזהות מאיזה פצע הכאב נובע
יש בי יותר מידי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
