היא היתה חברה שלי
ואהבתי אותה, בכל ליבי
נתתי לה כל מה שיכולתי לתת
ומעולם לא ציפיתי למשהו בחזרה
לא ציפיתי שהיא תהיה שם בשבילי
אבל גם לא ציפיתי שהיא תרחיק אותי כך
ושהסיבה לזה תהיה האקס שלי.
אני יושבת שם ודוחפת אותה קדימה
אני מאמינה בה ואני מאמינה שהבעיה היחידה שלי זה שהיא לא מאמינה בעצמה
אני מעודדת בזמן שהיא דורכת עליי
היא דורכת על פצעים ויורה חיצי סרק
ולרגע הרגשתי בבית
הייתי במקום שהיה לי בו נעים
וברגע שאח"כ המגדל שלי התמוטט
הוא התגייס
והשותפים שלו התכסו בכעס בשביל להתמודד
אבא עבר דירה
הגעתי לעזור לו
אנחנו לא מדברים הרבה
אבל הגעתי לעזור לו, כי הוא אבא שלי
ישבנו ודיברנו
היה חשוב לו להישמע
לא אהבתי את מה שהיה לו לומר
"יותר חשוב לי שתראה אותי משחשוב לי שתאהב אותי, אתה מסוגל להבין את זה?"
הוא גימגם משהו, מבולבל כזה, אבל זה לא שינה כ"כ הרבה
רציתי שיראה אותי
עכשיו נסגרתי חזרה
וליד הדירה שהיתה שלו פעם
לפני שהתגייס
יש מסעדה
אולי אעבוד שם
אם רק אפסיק לפחד כ"כ
אני לא מפחדת ממשהו מסויים
אני מפחדת מהלא מוכר ולא ידוע
כי הדבר שאני הכי צריכה עכשיו
בכל השנה המחורבנת הזה
זה מקום אחד שארגיש בו בטוח
אני רוצה להכניס את הראש מתחת לשמיכה ולא לצאת ממנה
אני רוצה לברוח
בבלוג זה
בכל הבלוגים
