I'm just thinking out loud

מועקה.

אולי אלו ארבעת הקירות האלו

ואולי המחשבות שרועשות ולא פוסקות

ואולי ככה סתם יש לי חשק לבכות.

מועקה...

יש בי משהו שחסר ולא רגוע

ומפחיד אותי הצל שמתארך כשהאור נכבה

וזה לא האנשים שעושים לי רע

שאלתי אותו פעם מה יש לי

והוא החזיק אותי קרוב אליו ולחש לי באוזן

"שריטות" 

.

פתחתי תיבת פנדורה

יומנים ישנים מגיל 6

קראתי את העצב שלה

את הפחד ואת הבדידות

קראתי את התקוות שלה

שהתנפצו שוב ושוב

ראיתי את המבוגרים האלו

שהיו צריכים להיות בוגרים יותר

ראיתי אותה בעצמה מגדלת אותם

קראתי אותה

עם כל שגיאות הכתיב

והכתב שמתעגל 

והעופרת שהיטשטשה עם הזמן

ראיתי אותה נלחמת בכל העולם

ולא יכולתי אפילו לחבק

לא יכולתי להתגבר בדחף

להתכחש ולהעמיד פנים

שזו מישהי אחרת