כששמעתי על האירוע שעבר שמעון פרס המחשבה הראשונה שעברה לי בראש היתה מכוערת
מחשבה שננטעה שם על ידי אנשים אחרים לא מזמן
שהמדינה הזאת צריכה מנהיגים אחרים
כאלה שיפסיקו לרכב על הגב שלה גם אחרי שתם תפקידם
שתקתי
כי האמת היא, מה לי ולפוליטיקה
ההבנה והידע שלי בנושא הזה הם מגוחכים
הנושא הזה תמיד מקומם אותי כל כך
שאני משתדלת בכל כוחי לגעת בו כמה שפחות
בחרתי לשתוק
אני שונאת אנשים שיושבים על הספה בבית, מול הטלוויזיה
ומתלוננים ומנהלים שיחות של איך הם היו עושים את זה טוב יותר
הם לא היו עושים את זה טוב יותר
הם כל כך קטנים וחלשים שמעבר ללשבת על הספה ולירוק על אלה שלפחות מנסים
הם לא עושים ויעשו שום דבר
נוח לי על הספה שלי
עולים בי הרהורים מפעם לפעם להיכנס לפוליטיקה
מתוך אידיאל ותקווה תמימה
שאוכל להשפיע
או אקריב את עצמי במאבק על הזכות הזאת
אבל אני עדיין על הספה שלי בבית
רגל על רגל עם כוס תה ביד
ועד שלא אעשה מעשים
מי אני שאשחק ב“אם הייתי ראש ממשלה”
אתם לא. אתם לא יודעים יותר. אתם לא חכמים יותר. אתם לא חזקים יותר, טובים יותר, טהורים יותר. אין לכם מושג מה יקרה לאידאלים שלכם כשכוח כזה יהיה לכם בידיים, חזק ומסנוור.
אין לכם מושג כמה כל החלטה פוליטית שמתבצעת מורכבת מכל כך הרבה רבדים והשלכות.
אם אתם בכל זאת חושבים שאתם טובים יותר, תקומו לשנות.
היופי בעולם הדמוקרטי שאנחנו חיים בו היום, זה שבשביל לשנות לא חייבים להיות פוליטיקאים. אז תפסיקו למכור לעצמכם תירוצים בשקל ללמה אתם לא יכולים.
זו הגישה שלי בחיים. אם משהו מפריע לך, תעשה משהו לגבי זה.
בחרת שלא לעשות? אל תתן לזה להפריע לך.
אז כששמעתי על שמעון פרס המחשבה הראשונה שעברה לי בראש היתה מכוערת
אבל אז קלטתי שהאמת שאני לא באמת יודעת מי הוא
מה הוא עשה, מה השינוי שהוא הביא איתו, או איזה שינוי יגיע במקומו
אני שמחה שהחיים והמוות נתונים בידיו של בוחן כליות ולב
ולא בידי בשר ודם
שחושבים שהם חכמים יותר
רק בגלל מעשה מטופש
של אכילה מעץ הדעת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
