תמיד אמרת שהבעיה היא שאני מאמינה באהבה של אגדות
אמרת שלא כך נראית אהבה באמת
אבל זה לא נכון
דברים ייראו כמו שנבחר שהם ייראו
והאמת שלנו היא זו שאנחנו מאמינים בה
האמנתי בנו
האמנתי שאנחנו יכולים
וגם כשכבר היה לי ברור
שאנחנו הולכים במבוי סתום
ולא הצלחנו למצוא שום דרך
וגם כשכבר הבנתי שאני מפחדת למצוא
שעם כל אהבתי אלייך
אני מפחדת להתחייב
אני מפחדת לתת לך את עצמי
לשים את כולי ביד שלך
גם כשכבר הבנתי הכל
לא הייתי מוכנה לוותר
כי האמנתי שאהבה מנצחת בסוף
האמנתי שהיא תנצח הכל
זה אתה שלא האמנת
ואולי, אולי אני טועה
אולי זאת אני פשוט
אולי אני יותר מידי לאהוב
הלכת בגלל הפצעים שלי
אמרת שאתה מתרחק
אמרת שאם תשאר האהבה שלך אליי תכבה
אמרת שלא היה לך טוב איתי
אמרת שהתשתי אותך
אמרת שזה מאוחר מידי
ואני יודעת, אני יודעת שזה היה צריך לקרות
אני יודעת, למרות שלקח לי זמן להסכים להבין את זה
שאני צריכה לעבור את התהליך הזה עם עצמי
שאני לא יכולה להכניס אותך לתוכו
ואתה לא יכול להמשיך לחכות שם בחוץ
ידעתי, ידעתי הכל
אבל לא הסכמתי לוותר עלייך
ולא, לא כי הייתי תלויה בך
לא כי לא יכולתי לדמיין את החיים שלי בלעדייך
לא כי פחדתי מהלבד
ולא כי היית כל החיים שלך
אלא כי ידעתי
שזה אולי הסיכוי האחרון שלנו
ולא ידעתי אם נצליח להתאחות
אם נשרוף שוב את הכל
ואני יודעת, אני יודעת שגם אני ויתרתי
פעמיים
פעם אחת מהלב
ופעם אחת מהשכל
אבל חזרתי, פעמיים
גם מהשכל וגם מהלב
האמנתי בננו
ואני יודעת, אני יודעת שאני הר של סתירות
אני יודעת שאני הר געש של מורכבויות
אני יודעת, אני יודעת שאני קשה
אבל רציתי בכל זאת
רציתי שננצח את הכל
רציתי להאמין שזה אפשרי
רציתי להאמין שעם הכל
תאהב אותי
רציתי להאמין שתוכל
שתרצה
להיות שם בשבילי
גם בחושך הכי גדול
ואני יודעת שאין לי שום זכות לכעוס עלייך
עם הזמן הכעס הופך לאכזבה
עם הזמן הכאב הופך לעצב
והשברים שבלב מתאבנים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
