איכשהו ישראבלוג עדיין כאן
אני כבר לא נכנסת הרבה
אולי זה כי כשאני נפרדת ממשהו קשה לי לחזור אליו
אבל ההרגשה היא עדיין כמו בית
זה מרגיש כאילו בקירות של ישרא חרוטים כל כך הרבה שנים מהחיים שלי
שזה קצת כמו הסיפור שלי
סרט נע של החיים שלי
זה לא מדוייק להגיד שכשאני נפרדת קשה לי לחזור
כי אני בן אדם שקשה לו להרפות
אבל כשמקום שהיה כמו בית הופך ללא בטוח
קשה לי להתרפק בו שוב
הייתי אתמול על הגג שלי
גג העולם גג האולם
שהיה פעם ליד הבית שלי
ועם הנוף צפו זכרונות
"זה יפה כל כך שבא לי לבכות"
ישבתי אתמול עם אמא שלו
היא רצתה להכיר אותי
אבל במקום לדבר עליי היא דיברה על חתונה
ונזכרתי שכבר עמדתי פעם בסיטואציה דומה
מול ההורים של האקס שלי
זה הרגיש מוקדם
אבל שלם
ראיתי בו את האבא לילדים שלי
ולמרות שפחדתי פחד מוות ממחויבות
בפנים הייתי שלו
לגמרי שלו
לגמרי איתו
החבר שלי מדהים
אבל ההרגשה איתו לא מתקרבת להרגשה שהיתה לי שם
הרגשתי שם את ההרגשה הכי חמה ונעימה ומוארת בעולם
ואיתו
יש לי כל כך הרבה רגעים של צחוק משוחרר
של סם אהבה וסם של תשוקה
ושכל שהולך עם הלב
והם שניהם מתבוננים בו
ומתאהבים מחדש
ואני יכולה
לראות בו את האבא לילדים שלי
ואת הגבר שאני אבנה איתו את החיים שלי
אבל כשאני מדמיינת את הסיטואציה הזאת
שלי ושלו מתקדמים שלב
אני לא מרגישה טוב עם זה
מעיק לי וופוחד וקצת אבוד
זה מוזר לי
לחשוב איזה בית אבנה ואיזה בית הייתי בונה
אם הייתי איתך
בבלוג זה
בכל הבלוגים
