I'm just thinking out loud

לא צריכה אותך. לא צריכה

לך, לך תחפש לך אישה

לך, תספר לי כמה אני מתישה

לך תמצא את הדרך לאושר

תהיה נאמן לעצמך

לך, ושיהיה לך טוב

ולמה זה בוכה עכשיו

למה זה עדיין כואב

לא נשאר לי כבר שום דבר לכעוס אליו

וגם תקווה לא נשארה

אתה בקצה האחד ואני בשני

מי צריך אותך, מי?

אני נכנסת לבלוג שלו כל זמן מה

הוא הבלוג היחיד שאני עדיין קוראת

לא כי הוא היחיד שמעניין, אלא כי עייפתי

כי אין לי פנאי לקרוא חיים של אנשים אחרים

וזה בסדר

אני עדיין חושבת עליו

ולפעמים אני רוצה פשוט להגיע

או פשוט להזמין אותו

אני מתגעגעת לקפה איתו

לביקורים וליציאות

להרגיש מלכה גם כשאני הכי בלונדינית בעולם

חח אמרתי מלכה

בא לי לשבת ליידך ולספר לך שאתה מלך

רק בשביל לעצבן אותך

ככה בא לי

בא לי לצלם איתך צפרדעים

ולהשוויץ בגינה היפה שלי

וברכב שבעז"ה יהיה לי בקרוב

כן, כתבתי בעז"ה

אני אוהבת את זה שהוא הסתכל עליי בעיניים טובות כל כך

ולא בא משום אינטרס

שהוא נתן לי את כל הזמן בעולם

להתקרב ולגעת ולבטוח

אני קצת מתגעגעת אליו

אבל קצת, רק קצת

כי כשאני שואלת עצמי למה אני מתגעגעת

זה בעיקר להרגשה 

לאינטרקציה עם האדם

החורף כבר לקראת סיום

אני מרגישה את זה לפי החיות שמתחילות להשיר פרווה

לפני החתולות המיוחמות

ולפי טו בשבט שמתקרב

הוא יגרד את עצמו חודש חודשיים

ויתמזג באביב

באוויר החולי המאובק

ופריחה מתחלפת

פעם אהבתי את החורף יותר מכל עונה אחרת

אהבתי את האוויר והירוק בשדות

אהבתי את הגשם והרחובות הנקיים

אהבתי את הסוודרים ואת הכובעים

ולא היה איכפת לי ללבוש שלוש שכבות

לא היה איכפת לי שאני לובשת כפפות והאף שלי אדום

אבל אז בא הקיץ ולראשונה בחיי יכולתי להוריד שכבות

קיצי ואוורירי ומשוחרר

לא שורט ומחשוף

רק ככה, משוחרר

אז בא הקיץ והתמכרתי לרוח המדברית

לאוויר של הלילה

לחופש לקום ולטייל

והחורף איבד מחינו

אני עדיין אוהבת את הגשם

וגם את האוויר הקר שחודר ישר

אני אוהבת פרוות חורף

ולהיכנס מתחת לפוך

אני אוהבת פריחה של חורף

וירוק שמכסה את הכל

אבל לקיץ יש את הקסם שלו

עבריו הרבה חורפים ,יחד

אבל רק קיץ אחד

הקיץ הראשון שלנו

נעבור את החורף, אח"כ נראה

באביב, באביב...

אני בדרך לרכב

יסודית כמו תמיד

ואולי הפעם קצת יותר

אני רוצה ידני

השאלה רק כמה יהיה חכם לוותר בשביל זה

הכל פתוח לי

כל מקום כל בחירה כל חלום אפשרי

אבל אני, לאט ובטוח

עושה צעדים בקטן

דברים התחילו לצוף

הם פחות מטלטלים

פחות זרים

פחות כואבים

כאילו הם הפכו לחלק ממני

ואולי למדתי להתעלם מהם

אבל הגוף שלי לא

לרגע כבר נרגע קצת

לזמן קצר

הצלחתי לישון קצת יותר

הצלחתי לאכול קצת יותר

ועם הגוף שהתחזק

התחזקה גם הנפש

ותפסתי אומץ להסתכל לבפנים

והרוגע כבה

והשינה נעלמה

והאוכל...

הלוואי שכל זה לא לא היה קורה

הלוואי שיכולתי לחזור אחורה בזמן

הלוואי שאמצא את השקט

שיהיה לי טוב ורגוע בפנים

הלוואי שיהיה לי שמח

וחי וצוחק ורוצה

ומלא אהבה 

וחום וחברה

וסיפוק ושייכות

ושלווה

זה הרגיש טוב

לא שלם ואוהב

אבל חדש ועוצמתי

אז הנה, התחלתי לשים לי גבולות

רק בשביל לשבור אותם

שוב

אני אימפולסיבית, רגשית וצמאה 

לרגע ראיתי את הפנים שלך

ואז חשבתי על מישהו אחר

חיפשתי את המוכר והבטוח שלי

אתה כבר לא מוכר ולא בטוח

ובטח לא שלי