I'm just thinking out loud

יש שדים בארונות שלי

ומפלצות מתחת למיטה

ורוב הזמן הכל סגור

ואני צוחקת ושמחה

.

כשבלילות היו באות עליי המפלצות

הייתי תופסת אותן מהשיער

ומכניסה אל הארון שלי

לא היה לי זמן או כוח

וגם לא ידעתי איך

להתמודד איתן

-

חיכיתי עד שחזרתי לעצמי

עד שהגוף נהיה חזק

פחות תשוש ומרוסק

חיכיתי עד שהנפש

כבר לא התערערה

מכל דבר שזז

את ניקיון הפסח שלי התחלתי עכשיו

והשדים יוצאים מהארון שלי

שחורים ומאיימים לבלוע בי הכל

והמפלצות יוצאות בלילה

לא נותנות לישון

והאבק מהשטיח מפריע לי לנשום

אבל זה רק בינתיים

עד שאפרוש כנפיים

ואנער הכל

עד שאלמד להניח

את העבר מאחור

זה רק בינתיים

עד שאבין

שאני גדולה יותר

מהשדים הכי גדולים שלי

ואני אנצח את הכל

אני אנצח את הכל

אני בורחת לשם

בניסיון להשקיט משהו בתוכי

ואני לא יודעת אם זה באמת עובד

כי בלי, אני פצצה מתקתקת

אבל אחרי הסיפוק לא נשאר בי הרבה

חוץ ממועקה שחורה מתפשטת

אני בורחת לשם

אני לא בטוחה ממה

"רק לכבות את החושך

להישאר מרחוק

מחוץ לכל מה שפעם

גרם לי לצחוק"

רק לחשוב שאסור לי

גורם לי להשתגע

ואני מנסה, משננת לעצמי במנטרה

שזה המאבק שלי לחופש

אבל זה לא מרגיש ככה

אני מרגישה כלואה

ואין בי שקט

אני מתוסכלת

והאולקוס הזה אוכל אותי מבפנים

בא לי לפרוק את הכל

בא לי לצאת ולהתגלגל בגשם

לסתום את האוזניים עם שתי אוזניות

לשמוע את "toxic" בלופים

ולפרוק את הכעס בחוץ

אז למה אני עדיין בפנים?

לעזאזל, למה זה עדיין בפנים?

זה בראש שלך ילדה

בחוץ הכל בסדר

יש לך כל מה שאת צריכה

ביטחון ואהבה

ואפילו קצת כסף בכיס

זה בראש שלך ילדה

אף אחד לא מת

ואין עוד מחסורים

בצרכים קיומיים

עכשיו את בסדר

זה רק הראש

שעדיין נמצא שם

את אוכלת בפנים

את הסרטים הכי גרועים שיש

זה רק בראש. אני יודעת

אבל העיניים עדיין נמלאות בדמעות

כשמישהו שואל מה שלומך

קיויתי שלראות חבר ישן

ינקה לי את הראש

שלנסוע לעיר אחרת

מלאה צבעים

וריחות אחרים

ינקה לי את הראש

אבל יצאתי בתחושה של עצב ובדידות

והתחושה הזאת רק נוספת לרשימת התחושות המודחקות שלי

כי להתעסק בהם פשוט לא יביא אותי לשום מקום

הלוואי שהייתי בן אדם אחר

לעזאזל

הלוואי שהייתי דפוקה קצת פחות

הלוואי שהיו אוהבים אותי יותר

הלוואי שהיה לי

סוף סוף

טוב

אבל העניין באושר

זה שהוא מגיע, נוגע, וממשיך למישהו אחר

הוא מגיע לביקורים קצרים

כי גם אם הכל נשאר אותו דבר

הטוב מתרגל

וכבר לא מתאמץ שנבחין בו

המטפל שלי אומר שאני צריכה להתנקות

שזה המאבק שלי לחופש

שאני חייבת להפסיק להזין את המפלצת הזאת

שרק הולכת וגדלה בתוך הראש שלי

הוא אומר שאני מגדילה את סף הגירוי שלי 

עד שאני כמעט ולא מרגישה שום דבר

האמת שזה נכון

אמרתי לו שהצורך הזה הוא רק סימפטום

הוא ענה לי שהצורך הוא באהבה

זה היה נכון, פעם, כשעוד תמימה

עם הזמן למדתי לקפל בתשוקה הזאת

הרבה יותר מזה

אוקסיטוצין זה סם

שגורם לנו להרגיש יותר

וככל שאנחנו מרגישים יותר

אנחנו רוצים להרגיש עוד יותר

אני מרגישה חייה

אני מרגישה שובבה ומופרעת

ואני אוהבת את זה 

אבל אולי הוא צודק

אולי צריך להתנתק מהפנטזיה

בשביל להיות במציאות באמת