I'm just thinking out loud

הייתי היום לרגע

אדם חופשי באמת

זימזמתי לעצמי

והרגשתי עם הגוף את הקצב

את הרוח בפנים

והאנשים שחולפים

הייתי היום לרגע

אדם חופשי באמת

רק מהמחשבה

שהיום אני אדם חופשי באמת

ויש לי אינספור אפשרויות

שבהן אני יכולה לבחור

ואז בחרתי

חזרתי אל דפוסי המחשבה המוכרים שלי

והרגע המתוק נעלם והתפוגג

תנסו לעצור את הנשימה שלכם לשתי דקות.

הריאות שלכם יצעקו לאוויר כבר אחרי דקה אחת...

אבל לא. תמתחו אותם עוד קצת.

עוד קצת....עוד קצת.

עד שהנואשות לאוויר תנצח.

תנסו להחזיק את הבטן. לחצי יום.

היא תתהפך כבר אחרי שעה אחת.

אבל לא...תחזיקו אותה עוד.

עד שהיא תתתפס כל כך שלא תהיו בטוחים...

אם אתם מחזיקים אותה או שהיא משוחררת.

ככה מרגישה המועקה שלי.

אני סוחבת אותה איתי הרבה יותר מכמה דקות.

הרבה יותר מכמה שעות.

הרבה יותר מכמה ימים. לילות. שבועות. חודשים.

ואני יודעת.

אני יודעת שהרבה יותר טוב עכשיו.

אבל לא טוב לי.

לא טוב.

יש לי מי שנותן לי הכל

מי שאוהב אותי לפעמים אפילו יותר מעצמי

מי שנלחם עליי ולא מוותר

מי שדואג לי וחושב עליי ורוצה אותי

יש לי

זו רק אני שלא תמיד יודעת

אם גם אני

רוצה

אותו

טיפשה

שלא יודעת

אם גם אני

רוצה אותו

___________

איזה כותרות שקרניות

זה לא שרע

פשוט לא טוב

זה לא שבודד

פשוט קצת לבד

אני לא בחושך

פשוט אין כאן

כל כך הרבה

אור

ואין כל כך סיבות לקום בבוקר

או כוח או חשק או רצון

והלילות הם לא לילות

והימים הם סתם עוברים

ורגעי הצחוק נעלמים

בתוך מלחמות של פחד

אני לא יודעת איך זזים מכאן

עייפתי מלהילחם במפלצות מדומיינות

עייפתי מלטחון את אותם המים שוב ושוב

עייפתי מלרדוף אחרי צללים מהעבר

עייפתי מלראות שוב במראה את אותם הפנים

נמאס לי מלרוץ אחרי הזנב של עצמי

והאמת, יש לי קצת חשק

להעמיד פנים שאני מישהי אחרת

אולי אז יהיה לעצמי קל יותר

אולי אם עצמי לא תהיה עצמי יותר

יהיה לי קל יותר