אני רואה הכל ברור יותר עכשיו, בהיר יותר.

אני מבינה הכל בקלות.

יש בי כעס כלפי עצמי שאני הולכת לפגוע בך,

הרי אתה הכל, הגבר שבמרכז חיי, 

האחד שאני רוצה בכל רמ"ח איבריי,

זה שאני שמה לו ראש על החזה,

ונרגעת.

אבל עכשיו זה ברור יותר.

עכשיו זה מדויק.

יום רביעי אראה אותך בערב.

יום רביעי אשבור לך את הלב,

לך ולעצמי.

יום רביעי אסיים את זה,

יום רביעי אפסיק לצרוח עלייך,

יום רביעי אשלח אותך לדרכך.

אני מאמינה שלא תדע מאיפה זה מגיע אלייך, הרי ממש עכשיו שלחת לי את secret smile, ממש עכשיו דיברנו אהבה.

לפני שנייה וחצי כתבתי לך כמה אתה חשוב לי וכמה אני שמחה שאתה חלק מחיי וכמה אושר נותנת לי העובדה שאתה הגבר שתופס מרחב עצום בלבי.

אתמול דיברנו על כמה היחסים בינינו השתפרו, על ההבנה בינינו. 

אני אתגעגע אלייך.

אני אתגעגע לריח שלך.

אני אתגעגע לאינטליגנציה שלך.

אני אתגעגע לאתגרים שבך.

אני אתגעגע לחסרונות שבך, וגם ליתרונות.

אני אתגעגע לזיפים שלך.

אני אתגעגע לתשוקה שלי אלייך.

אני אתגעגע לתשוקה שלך אליי.

אני אתגעגע למשחקי המילים שלך.

אני אתגעגע לבדיחות הפרטיות שלנו.

אני אתגעגע ל20 דקות של שקט.

אני אתגעגע לחזה שלך.

אני אתגעגע לנינוחות שלך.

אני אתגעגע למחמאות שנתת לי, המיוחדות.

אני אתגעגע לשאיפות שלך.

אני אתגעגע למנגינה שאתה,

סול.

התשובה לשאלה "הכל או כלום?" היא 

כלום. כלום ושום דבר.