לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

נולדתי אי שם בשנות ה-80, בן לעולים חדשים. צבר ראשון לדור ציוני ישן, סטודנט בספיר מן המניין. פה אשקף השקפות לעתים קשות ומניח שאמצא עצמי לרוב אובד עצות :-)


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2016    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2016

רכבת אחרונה


את ל' הכרתי דרך חבר בעבודה, היה אצלו באחד הימים סוג של ערב כיתה והיא הייתה השותפה לדירה. עבדתי אז במרכז וכל התנועה הייתה מוגבלת לרכבת האחרונה. באותו הערב הייתי שיכור לא רציתי ללכת אז נרדמתי כמו דרדסון. היא גרה בחדר נפרד אבל היה קר והיא באה מאוחר, נכנסתי אליה למיטה שיכור ומעורפל, אמרתי לה "היי" כאילו אני מכיר אותה ממזמן. חיבקתי אותה היא הייתה כה שברירית דיברנו קצת והיא סיפרה לי שזו הפעם הראשונה שהיא ככה אבל היום לא צריך לדבר ולהחליט. החלפנו מילים כמעט שעה כשגיליתי כשגם היא מהפריפריה הייתה לנו אותה שפה אותו רקע ואותה תשוקה. היא הייתה קטנטנה שקלה כמו משקולת נייר עם שיער עד התחת ואלוקים פינק אותה בישבן, כל חיי לא פגשתי אישה עדינה כמותה גם במהות וגם במיטה. היא הייתה כל כך חמודה לא יכלתי להכיל אותה אחריי כמה חודשים זה נגמר כאילו בלית ברירה, לא רציתי לפגוע בה ואנחנו בקשר מאז שנים שכבנו שוב והפעם למדתי להפנים. יש נשים שלעולם לא יהיו שלך לא משנה כמה תאהב לה את הצורה את העבר לא ניתן לשכתב ואת העתיד צריך לתזמן, היום אני מעריך אותה ברמה אחרת בעיניי היא מושלמת. הגבר שיזכה בה יהיה מאושר אני יודע שזה לעולם לא יהיה אני אבל היי אסור להגיד אף פעם לעולם.

נכתב על ידי עוף החול28 , 4/9/2016 19:48   בקטגוריות אהבה ויחסים, אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אזל הכח


אין לי כבר כוח להילחם! אין לי כבר אנרגיה בגוף. הנוזלים שמילאו אותי פעם כבר התאדו, מתי זה קרה אני לא יודע בדיוק אבל מתברר שאני שם לפתע וחנוק. המקום הזה בקצה הפסגה כשאין כבר כוח להמשיך ואין ברירה, את מי להאשים כשהקרמה מכה. להמשיך לדחוף או להידרדר למדרון זאת השאלה? כדור שלג ענק קושי ועוד קושי קושקושון. להתמודד אני כבר לא מסוגל כאילו החיים עושים עליי אמבוש מרגיש כה קטן, העולם גדול והלחצים גם, דוחפים אותי מחוץ לכלים כאילו אני סתם. למה אני מרגיש ככה לא יודע כלל, בולע עוד כדור לפניי שהשיגעון מכה את הגנן. לבלוע כדור עם בירה זה נורא לפחות הסטלה מקלה. כואב לי כבר הגוף מכל המחשבות, אומרים שהחיים בנויים בשלבים אני מרגיש כבר אחריי כמה מקצים. איפה אפשר למצוא עוד כוח להמשיך כוח להרגיש. איך אפשר להכהות את הכאב הלחץ והסטרס פעם זה היה פשוט מתמוסס, משתחרר עם עזרים כימים ביולוגים בכל המינים והצורות, היום המחשבה חזקה מכל. האם זה הסוף האם הוא כבר קרוב מתי אגיע לנחלה ולמקום שבו אוכל סופסוף להפסיק לשאוג, למה זה קורה ואיך ממשיכים קושי זה לא ברכה למרות המניפסט. אני עוד מעט מתמוטט ברכיים רועדות אולי מישהו יושיט לי יד ואוכל לנוח ארוכות. החיים לא פיקניק זה בטוח אבל אם זה כל כך נורא למה אי אפשר פשוט לנוח, תמיד לדחוף קדימה בלי מטרה ברורה כי הרי בסוף זה ידוע כולנו נסיים תחת אדמה.
נכתב על ידי עוף החול28 , 4/9/2016 18:50   בקטגוריות פסימי, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חווית - חובה


את מ' פגשתי בעבודה היא הייתה ממש יפייפיה. היו ביננו פערי גילאים אבל לעולם לא הרגשתי בהם יאמר לזכותה. היא הייתה גבוה עם חיוך רחב ידעה כיצד לעורר בי בשניות משיכה. הפיזיות בינה לבינה הייתה כמעט חייתית אבל השיחות שהובילו אליה היו חשובות מהותית. אחריי כל שיחה נשארתי פעור פה איך היא יודעת למה אני מצפה, הבגרות הבשלות פשוט סוג של שלמות אני מודה הייתי מהופנט ממש על הקצה. בפעם הראשונה שנפגשנו הייתה לי חברה הפעם השניה הייתה אחריי שנה. היא הייתה על הבר עם גופיה ולא הפסיקה לנשוך את השפה, עם כל צ'ייסר שפינקה כאילו התעוררה חיוך רחב שלא השאיר מקום לספק, שהיא סימנה לי להתקרב. לחשה לי באוזן "אני שיכורה מידי ולא נוהגת" היא ידעה בדיוק למה היא אמרה מה שאמרה. הייתי שם עם כמה חברים הם רצו לחתוך שאלתי אותה "מתי נוסעים", אמרה לי שמוקדם מידי ושאשאר. אחריי שהיא סיימה יצאנו לדבר גיליתי אדם מיוחד ולא יכלתי בה להפסיק להתבונן, היא נשכה את השפה לא יכלתי עוד להתאפק מצאנו עצמנו בסמטה חשוכה כשכל רכב מקפיץ לי את הלב. שמעתי אנשים צוחקים בדרך לאוטו כשאני בתוכה אבל לא יכלתי להפסיק היא הייתה ממכרת, אני נרקומן והיא מנה נאהבת. הפטמות הזקורות שלה הדליקו אותי כמו גריל פחמים ,אם היינו מנגל היינו 2 פחמים שרופים. לא הפסיקה לשאוב אותי לתוכה ולהתחנן "לאט אני נקרעת" אבל אני להפסיק לא מתכוון. לא רציתי להכאיב לה אבל זה היה כל כך טוב הרגשתי אותה גומרת ולא יכלתי אחרת מלבד לאהוב, גם לוחשת גם גונחת ועוד מחממת אותי בדבריי חכמה מה עוד אפשר לרצות מאישה. היה לה ישבן גדול במיוחד היא אהבה לעשות סקוואטים במכון שעות על גבי שעות לבד, כשהיא סחטה אותי עם הישבן לא יכלתי להתאפק כל מה שרציתי זה לראות אותה מסתגלת לכאב, סוחטת אותי כמו מכונה הישבן שלה כבר אדום מהפלקה אחר הפלקה. כשאני רואה את היד שלי משורטטת לה על הישבן אני לא יכול להתאפק מלטף אותו ברכות ומרגיש את הכאב. כשאני מרגיש אותה מתרחבת בכל חדירה, אני נשען אחורה אבל המראה אוי המראה ממנו אני לא יכול להירגע. אני חייב להיכנס מאחורה זה מתבקש למה אנחנו באמצע הרחוב כמו חורנים היא פרוצה. אני לא גומר ראיתי שכואב לה אז החלטתי שכאן זה יפסק אבל היא כמו ילדה טובה ראתה שאני עדיין עומד, לא הסתפקה ירדה על הברכיים והראתה לי אהבה. הייתה נחושה וכישרונית לא בחלה בשום אמצעי, בסוף היא הבינה שלי עושה את זה רק אהבה שבלעדיה אני לא מפיק הנאה. ישבתי שם על עמוד תאורה היא חיבקה אותי עם הרגליים וזזה רק עם האגן לא הפסיקה לנשק להתנשף וללחוש עד שהגענו לרגע האמת, בפה היא ביקשה ממני "בפה אני רוצה", אחריי כל מה שהיא עשתה עבורי קצת גס לא להענות. היא על הברכיים כשאני מתחיל להתרוקן היא לא הבינה עדיין מה הכמות אותה היא ביקשה, עם בוא האורגזמה שלי התחלתי לשחרר את הצבורים שעמדו בהיכון ליום פעולה. הפה שלה החל לתמלא עד מהרה כבר לא הייתה ברירה ראיתי שהיא התמלאה אז עברתי לחזה ולפטמה את כל האקסטרא היא ניגבה מעצמה אין מראה יותר מגרה מחזה עוד של אישה מכוסה בזרע. התנגבנו ונתתי לה נשיקה אכלנו משהו והיא נסעה במונית הביתה, ואני אני לעולם אזקוף לשמה את החוויה.

נכתב על ידי עוף החול28 , 4/9/2016 01:57   בקטגוריות אהבה ויחסים, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  עוף החול28

מין: זכר




הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעוף החול28 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עוף החול28 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)