ככה זה אצלידברי אמת. כל האמת. |
| 10/2002
אהבה שכזו
אתמול לא הצלחתי לכתוב פה על הדיכאון. העליתי את האפשרות שזהו דיכאון שלאחר לידה...
עד הלילה הכל התחלף ואני נותרתי פעורת פה נוכח השינוי, מנסה לשוא להבין את מסתרי הכימיה העובדת במחילות גופנו. כי אין שום דבר אחר פרט לכימיה שיכול לשנות ככה את הצורה של המצברוח. שום סיבה חיצונית מסדר גודל בינוני לא עושה את זה.
ובכל זאת:
האיש נסע ליממה בענייניו. ע' שנקרע תחת עומס עיסוקיו הצליח לבוא אלי בשעת לילה מאוחרת. רצוץ באופן מעורר רחמים. יותר מתמיד הרגשתי איך אצלי הוא מוצא את הרוגע והמנוחה מהמלחמות שהוא מנהל עם העולם. אצלי אין חובות. רק זכויות. גם אצלו, כמובן. כשרק הכרנו, לפני כשנתיים, הוא היה מופיע לסקס, כאחד הפרחחים, ונעלם לו עד הפעם הבאה.
אמרתי לו שהוא רוצה ממני רק סקס ולכן הוא אובייקט מיני. אחרי ההלם שחטף, אמרתי לו שלא כל אחד יכול להיות לי אובייקט מיני, שצריך כשורים וכשרונות ייחודיים ולכן אני רואה זאת כמחמאה. פתאום להיות אובייקט מיני נהיה משהו חיובי מאד. גם אני גאה להיות אובייקט מיני שלו. נקודת המבט יכולה להפוך הכל...
יחסים כאלה, יתרונם בעיני שהם ביטוי של אמת מוחלטת. אין חוזה, אין חובות, אין הסכמים ואין תנאים. אין עתיד משותף. יחסים שהם הווה מוחלט. כל פגישה ופגישה, כל שיחת טלפון, מבוססת על הצורך והרצון בה והיא נטולת כל אינטרס אחר. וזה נפלא בעיני. כה שונה מהאהבה המקיפה, הנפלאה אף היא, המבוססת על התחשבות וחישובים, עבר ועתיד, שמחזיקה את הנישואים.
עם הזמן הסקס תפס את מקומו כרכיב אחד בלבד מתוך הרבה רכיבים של הקשר. מצאתי את עצמנו משוחחים הרבה יותר מאשר עושים סקס. הוא מנגן לי לפעמים. אני קוראת לו דברים שכתבתי לו במיוחד. גונבים טיול טבע קצרצר פה ושם. וחולקים דעות.
הקסם של קשר שהוא כולו אהבה, נטול כל חובה - עדיין מדהים אותי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
