ככה זה אצלידברי אמת. כל האמת. |
| 10/2002
סיבה למסיבה
אמש חגגנו יומולדת 50 לחברה טובה. "חיים שכאלה" - קשה לי להחליט אם זה כל כך דומה להספד ולכן אין לזה מקום בחגיגה של האדם החי, או שבאמת יש רגעים בחיי אדם שראוי לעצור ולסכם לו בשעה קלה את כל חייו עד כה. והכל כמובן מיופייף ומלוקק. אגו טריפ שכזה. ואיפה שמים באותה שעה את כל הצער והרוע והכאב? מוחקים אותם כאילו לא היו. ואם מוכרחים, כי עם עובדות אין ויכוח, אז ממזערים לממדים בלתי נראים.
וככה, עשור שלם, עשר שנים איומות וקשות שחייתה חברתי בצל מותו בטרם עת של בעלה, בעודה רכה בשנים, בתחילת השלושים שלה, ובחיקה זאטוט כבן שלוש, עשור שבנה מחדש את אישיותה, ועיצב הרבה קווי כאב יפים בפניה, העשור הזה קיבל חצי משפט בפי המנחה של ה"יזכור" הזה...
אז בשביל מה זה טוב?
זהו ביטוי לנטייה האנושית להעלים את הרע ולהתעלם ממנו. זהו הפחד מהרע הזה. אם לא נזכיר אותו לא ניתקל בו. אם לא נדבר על זה הרי כאילו לא היה ולא יהיה.
הפחד הקמאי הזה מעצב ככה את כל המסיבה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
