מצחיק, כשנכנסתי לבלוג לראשונה אחרי יותר משנתיים, הדבר הראשון שחשבתי עליו זה שצריך לשנות את השם ל״רוק 40״. אני כבר מזמן יותר קרוב ל40 מאשר ל30...

קראתי אחורה ולא ידעתי להגיד מה אני מרגיש. קצת שמח קצת עצוב, אולי. איך זה שהכל השתנה ובו זמנית הכל אותו דבר. יש לי הכל ואין כלום. 

אולי עם השנים למדתי לקבל את זה. שפשוט ככה זה. שבן אדם לא נמצא בצד אחד של הסקאלה. שזה רצף, שזה תמיד בגם וגם. הכל וכלום ביחד. 

השנים האחרונות של העשור השלישי בחיי, ההוא של תחילת הבלוג, היו יפות. או לפחות חשבתי שהן היו יפות? אני כבר לא יודע. פתאום אני לא בטוח אם אהבתי את החיים או פשוט לקחתי בהם חלק. אולי זה עוד רצף של גם וגם...

הרגשתי את החיים. בעוצמות. זה בטוח. יצאתי שתיתי עישנתי זיינתי. עוד ועוד ועוד, בלי הפסקה. הרגשתי חי. כל דבר כזה הזכיר לי עד כמה אני חי. 

לא יודע מה מטרת הפוסט הזה בכלל. אבל אני תמיד מתגלגל לכאן איכשהו ברגעים משמעותיים בחיים שלי. אולי זה גם אחד מהם. אולי זה גם וגם.