My Cave

לאחרונה אני מוצא את עצמי לוקח חלק בהמון שמחות.

ביוני הייתי בחתונה,יולי מסיבת רווקים,כמה ימי הולדת,לפני שבוע חינה ואתמול בערב (יום ראשון) הבאתי לחברה טובה את מתנת הלידה לכבוד הולדת הבן.זה נחמד לפנק במתנה,לתת חיבוק ולהגיד "מזל טוב!!".אנשים מעריכים אותך ואתה נותן אהבה לקרובים אלייך.

במהלך המלחמה הייתה טרגדיה אחת,תרמתי כמה ומה שיכולתי למי שצריך.זה לא הרבה ולא יזיז עולמות אבל כן הייתה תחושה של "הנה,הצלחתי לעזור איכשהו לחברים שלי".

אבל עכשיו?בטרגיה האחרונה (והנוכחית) אין לי איך לעזור.אני נותן את האוזן הקשבת שאני יודע לתת ואת הזמינות שלי אבל בתכל'ס זה לא פותר כלום.זה מתסכל.זה חלק מהחיים ואין מה לעשות אבל עדיין זה מעסיק אותי מהלילה של בין ראשון לשני.זה לא משהו שקרה לי או קרה לידי,זה קרה לבן אדם שנורא יקר לליבי ואין לי איך באמת להרים משם.היא ובן זוגה מרימים את עצמם,לפחות זה.

סתם מחשבה ריקה שלי עם עצמי.מקווה שאצלכם הכל טוב.

מה שמתנגן ברקע: