תחילה של תקופת מילוי מצברים
שהחלה ביום שישי ותגיעה לשיאה בסוף השבוע
עדיין מנסה לעכל את אתמול
מחזה של אישה נהדרת שחגגה את יציאתה לחופשי עם האיש שלה ובתם בהתהוות
ואין שיר סמלי יותר מזה בעיניי באלבומה
בלי שהתייחסתי למסר הבועט שנתקע בגרון
השיר הזה העלה דמעות בעיניי
מעבר לכך שהואזן בעודי בדרכי לעבודה
הוא הצליח לגעת בדיוק בנקודה שכאבה הדהד בי בחודש האחרון
החופש הזה שאיני נמצאת בו
הכלא שאת סורגיו יצקתי בעצמי ותקעתי כיתד בגאון
ממשיך ללוות אותי ללא תלות במה שאני עושה
הוא מטיח אותי לקרקע בכל ערב מימות השבוע
מערער, מחליש, מטמטם
ומונע ממני לצאת ממצרים
מילות השיר מצורפות כשירות לציבור
כשיצאתי ממצרים
זחלתי על גחוני
ארבעים ימים ולילה
לא ידעתי מי אני
כשיצאתי ממצרים
לא ידעתי עוד לאן
המדבר הזה יקח אותי
יקח אותי מכאן
ומאז אני לא עוצמת עין
הלילות כאן חשוכים
ומאז אני לא עוצמת עין
מהפחד שמצרים היא עדיין בתוכי.
עבדים היינו. היינו עבדים.
עבדים עדיין. עדיין עבדים.
שם בחרבה הבנתי
בין קירות ים גועשים
לכל איש ישנה מצרים
אף אחד הוא לא חופשי
ויצאתי ממצרים
וחציתי את הים
ואולי גם זאת מצרים
ואני נשארתי שם
ומאז אני לא עוצמת עין
מהפחד שמצרים היא עדיין בתוכי.
עבדים היינו. היינו עבדים.
עבדים עדיין. עדיין עבדים.
והגדתי בלחש,
וצעקתי אליכם
אלוהים הזה שכח אותי
והוא לא יציל אתכם
והשארתי במצרים
את ליבי ואת כבודי
ויצאתי ממצרים
אז לגמרי לבדי