פותחת את ההתחבטות לקהל הרחב
אני חסידת העולם הוירטואלי מזה זמן רב, קרוב לעשור מאז שנחשפתי לעולם הצ'אטים, האייסיקיו (כן, אני מהדור הזה), המסנג'ר והצ'אטים.
הבעיה היא כזו:
זה לא עשה לי טוב, בתור בחורה שמנמנה זה היה מקום מפלט שעזר לי לברוח ולבטא את עצמי
וגם להכיר ככה כמה בחורים
טוב, לא רק כמה.
רק שזה מעולם לא הצליח להתפתח מעבר, לא פעם נזנחתי לטובת מישהי אמיתית- בין אם זו אקסית שחזרה או אהבה חדשה. כך שהרגשתי על בשרי עד כמה השיחה הוירטואלית, נהדרת ומלבבת ככל שתהיה היא לא תחליף ראוי.
אבל עדיין לא הצלחתי להתגבר על הפחד שלי מפגישה אמיתית פנים אל פנים
כי מתחת להררי הציניות והרגעים הצלולים בהם אני רואה את הברבור שאני
אני ביישנית.
במהלך הקיץ עברתי תהליך עם עצמי
לא מתפשר, נוקב שדרש ממני לתת תשובות ללא מעט התנהגויות שלי שגרמו לי לצער ולא קידמו אותי
אחת התובנות שהבנתי היא שהעולם הוירטואלי לא עושה לי טוב.
כל הטינדר, האוקיי-קיופיד, הפייסבוק, הצ'אטים וכל מיני האתרים למיניהם חסמו אותי, שיתקו את הפחדים שלי וגרמו לי לבחור שוב ושוב בבחורים לא נכונים וללכת איתם לסמטאות חשוכות בנשמה שלי שגרמו לי לצלקות לא מעטות.
החלטתי לשבור את המעגל שהכנסתי את עצמי אליו (כי הרי עד שפעם ב- נמצא בחרו ראוי והוא לא מעוניין כואב לי, אז אני מחפשת תחליף והמצב חוזר על עצמו)
וללכת לעולם האמיתי, לא לחשוש
הבעיה המגה רצינית?
אני מצליחה מדי פעם להפציע כפיניקס מאבק השריפה שיצרתי לעצמי ולהיות מי שאני באמת
רק שאני בקושי פוגשת אותם. אחת לחצי שנה בערך.
אני מביטה סביבי, רואה שכל חברותיי שקועות עמוק בהחלקה ימינה ושמאלה, מכירות אותם בצורה וירטואלית.
ואחרי הכשלון המהדהד של השבועות האחרונים
אני תוהה אם אני טועה
או שצדקת דרכי היא שתוכיח את עצמה ותאפשר לי לבטא את עצמי כמו שאני באמת
גם אם זה נעשה משמעותית לאט יותר.
[וגם כי אני אחרי מריבה עם חברה שאמרה לי שאני לא ריאלית בציפייה שלי וצריכה להתחיל לזוז אם אני רוצה למצוא בן זוג\פרטנר להחייאת האזור הדרומי בגופי]
אשמח לעצה: האם לחזור לחפש בחור בעולם הוירטואלי או להתמקד בדרכי החדשה בעולם האמיתי (ואם בחרתן באופציה זו- הכיצד?)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
