יותר מדי זמן ניסיתי להתחמק מזה
גם מהחופשה התקופתית שלי הברזתי ואני מבינה עכשיו שהגיע הזמן
התקופה הזו של חג הפסח והאביב שמפציע אמורים להיות תקופה של פריחה, התחדשות ולבלוב. אני מרגישה שאני רק נבלה. יותר מדי אנרגיה הושקעה בכל כך הרבה אנשים חיצוניים ורק אני נותרתי לבד, ריקה מהכל.
1. החברה הכי טובה
זו שליוותה אותי במות כל אחד מקרוביי, בבעיטה שלי מהמסגרות, זו שלקחה אותי יד ביד בתקופות הכי קשות ומסריחות וגילתה לי את ההנאות שלה. הפכה אותי לניהליסטית כמוה. אני בלעדייך כל התקופה האחרונה, ומעבר לכך שעצוב לי ואני מרגישה בודדה אני מבינה שזה מה שצריך לעשות. אנחנו רעילות אחת לשנייה ומכאיבות יותר מאשר מסבות הנאה. אני לא יכולה להיות בסביבתך יותר בפרט לאור המשפט שאמרת שמערכת היחסים שלנו לא שוויונית ונוטה בשלושת-רבעיה אלי, ולאחר שפטרת את המשפט הזה כעבור שבוע של שתיקה זה המשיך להדהד אצלי. זה ממשיך ואני מרגישה שזה כל מה שאני עושה, לא כי אני צריכה את זה לאור התקופה שאני נמצאת בה, אלא מכיוון שאני כזאת. self centered, עסוקה רק בעצמי ולספר על עצמי כעולם הנמלה, רחבה אבל עדיין נמלית במהותה.
אני לא אוכל לסלוח לך על זה, קרעת את האמון ביננו בצורה שלא אוכל לשקם אותה. ואני גם לא רוצה למען האמת. הריב האחרון שלנו היה רק סימפטום, תדעי, במקרה וייצא לך לקרוא שורות אלו, שאם אתקרב אלייך שוב זה רק כי נמאס לי קצת מעצמי.
לאחר שאת מרכזת את עצמך בתוכך, ולא מוציאה יש תופעה מולאה כזאת שנקראת נפט פנימי. מעין רקבון עצמי שנוצר מהמילים שלא זכו לראות אור יום. משם זה מתחיל להשפיע ולעבור לכל תחומי החיים.
2. הבחורים
חמישה דייטים בשבוע וחצי, שניים יום אחרי יום. כולם ראשונים. אף אחד מהם לא המשיך. בשלושה זה היה צפוי ואני נשמתי לרווחה לאחר שנפרדנו. בשני התאכזבתי כי הוא שיחק אותה חוזר אלייך אוטוטו ופער את האדמה כדי להיעלם בתוכה. האחרון הכי אכזב, כלומר השני בתור, כלומר זה שגלגל בשבילי כי אמרתי שאני רוצה, יעני זה שטייל איתי בקסמי העיר בשתיים בלילה, כלומר זה שחיממתי את ידיי תחת רגליו בפארק הגדול, נו זה שדיבר איתי מיד אחרי שחזר, משמעה זה שאמר שללא תלות במה שיהיה ימשיך להיות ידיד ולא ייעלם. בעצם, זה ששאל בעודי בהופעה, בעודו הוא עצמו אפוף באדי אלכוהול וסמים לאור התקלות נוספת עם האקסית שלא משחררת, אם אמשיך לשוחח איתו במידה ויצטרך עוד קצת זמן לעצמו כדי להיכנס לזוגיות, כלומר זה שנעלב אחרי שאמרתי שאני מסודרת מבחינת ידידם וזיונים, בעצם.. זה שלא הגיב להסבר שלי על כך שאני לא יכולה להכניס מישהו קרוב ככה ללב בלי שזה ילחץ לי בעצמות, בעצם.. זה שגם אותו העפתי לעזעזל.
מזלי שתמיד יש לי את סטוצי שבא לזיין לי את הצורה עם גופייה לעור המוקה היפה שלו. ועל הדרך אחרי זה שורט לי את הנשמה מבפנים כשהוא משוחח וגורם לי להבין עד כמה אנחנו מתאימים רק לסקס ובעצם איך בא לי מישהו שיהיה מעבר.
ואתה, בן זונה מאופס שניסית לחזור לחיי אחרי שש שנים, שגרמת לי לקרוא שוב את הודעות ההיסטוריה ולראות את עצמי שבורה בגיל 19 כמו מישהי שעוד לא למדה שלא לכולם שווה לפתוח את הלב והקרביים, אתה שאני נושאת אותך כאחת הצלקות הכי גדולות שלי על בית החזה, שחושב שהאקסית שלך היא הסיבה שאני טורקת לך בכוח את הדלת שאתה מנסה לפתוח בפרצוף, אמן שינשור לך הזין.
3. המשפחה
אחלק זאת למספר חלקים: הראשונה היא האם שבטמטום פליטת פי הרסתי לה, זו שאני מבינה שלשם שמירת יחסינו עדיף שנתפוס מרחק אחת מהשנייה, זו שכועסת עלי ואני לא מצליחה למצוא עמה שפה משותפת, זו שנושכת את השפה בכל ערב בו אני יוצאת להרוס את עצמי עוד קצת מבפנים מבלי שאגיד אבל היא רואה את החול על הרצפה ואת הגרגירים שנכנסו לפה ומכאיבים לי בכל תנועה, זו שאני כבר לא קרובה אליה ושכחתי איך זה לדבר איתה. השנייה היא בת הדודה, זו הקטנה והמופלאה שבגילה חוותה את מה שאני חוויתי אבל היא מצליחה לתעל את זה למקום טוב, להיות מוקד בריא, למשוך תשומת לב ולדעת איך להתנהל איתה, להרגיש בנוח עם עצמה. גיליתי אותך מחדש ואני כל כך שמחה על כך. את מופלאה מיני מי קטנה. הדודה, שאנחנו מתקרבות ומדברות יותר ויותר. לא אוכל לספר לך הכל אבל שתדעי שאנחנו עוברות את הדברים יד ביד. בן הדוד, טורד את מנוחתי לאור חוסר עשייתו וויתורו על הכל, הלוואי שתמצא את הדרך שתאיר לך את העיניים.
4. הלימודים
מודחקים מאמצע הסמסטר הקודם בערך, מרגישה שוויתרתי ויודעת שהמטלות לא יגשימו את עצמן. עלי לחזור לעצמי. אבל מחר.
5. אני
עייפה
מותשת
עצובה
אכולת כאב
חסרת כוחות
מאוכזבת ומאכזבת
סטלנית עם שורשים עמוקים בקרקע
פגועה
טרוקה
כמהה לשוחח עם מישהו בלילה מבלי שינסה לשלוח אלי ידיים ויאשים אותי אחר כך בהתחסדות
והמוגלה אפילו לא התחילה לצאת
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
