ממתקי אפרסק

הן נמצאות שם, מבלי שנרגיש אבל ברגעים הכי מהותיים הן תוקפות

משתלטות על רגשותינו, על הפעולות שלנו ומנווטות לפי ראות עיניהן, מטילות סומא על הגרסא הרציונלית שיכולנו להיות ובוחשות

הן חסרות צבע, צורה וריח

אבל מבלי שנשים לב הן תמיד ימצאו את דרכן אלינו

ילחשו לאוזנינו מילות שחור ואופל שיגרמו להתכנסות פנימית ולהתנהלות של האדם הקדמון

במקביל להפעלת מנגנון ה fight or flight

שאצלי משום מה תמיד מיתרגם ל-fight בלשון עוקצנית ורעה, בהתגוננות באי הכנסה למעבר, זריקת משפטים ומיניות, אלוהיי כמה מיניות

היום כשהייתי בדפי אינסטגרם של אנשים שמזמן הוצאתי מחיי, ושמתי לב כשאני לאט לאט סוגרת אותם כמה מקום הם תופסים אצלי בהארד דיסק של המוח

ואיך הפחד והכאב והצלקות מהם מפריעים לי להבין מהו מגע נעים, בתור אחת שהעור הפסיכולוגי שלה כל כך נכווה עד שכל ליטוף מרגיש כמו סטירה

וזה שורף אותי כל כך

יש לי אנשים שיצאו מחיי ולעולם לא יחזרו לרדוף אותו כרוחות רפאים

פשוט משום שאינם כאלו, הם אהבו אותי והם שומרים עלי מכל וכל

אז אם הם אינם נוהגים כרוחות כאלו כלפיי

זה מחליא לראות שאני הופכת אנשים חיים לרוחות, שממשיכות לזרוע בי פחד, כאב וחשש מפגיעה נוספת

למרות שאני אני, והפיצ'י של אתמול היא ממש לא הפיצ'י של היום, קל וחומר לכשמדובר בפער של עשר, שמונה, שש ושלוש שנים

אבל עדיין, השדון הרשע שבתוכי מסרב לשחרר אותם

אז אני חושבת שלאט לאט אתחיל לשחרר את השדון

ואשמור אותם

אקרב ללב את מי שחשוב

ואת מי שלא אזרוק לאלפי עזאזל

לאט לאט

דף אחר דף

אני אוציא אותם ואשאיר את עצמי נקייה