נושמת כמו שהרבה זמן לא נשמתי
מרגישה שינוי לא מוסבר בגוף, כאילו אני התהדקתי במימדיי לנשמה שלי
ופתאום אני כל כך רגועה, כל כך מתנהלת מבפנים
כבר לא חוששת להגיד, להסביר
ואתמול באימון, לראשונה מזה זמן רב שהתנהלתי בלי להביט לצדדים
בלי לבחון מבטים סוקרים, העזתי להיישיר מבט בכל תנוחה שבה לא הייתי ולא התייחסתי
באתי, עשיתי, הלכתי
ואני מתחילה להבין שאני רוצה להוריד הילוך גם בחופשה הבאה שלי
להתנהל ממקום שקט, מביטחון שקט
כזה שבא ליהנות עם מי שבסביבתו בלי להתייחס למי שלא שווה את זה
והעומס הצפוי רק בא לחדד שזו תקופה להתכנסות עצמית
והרחקה של כל מי שלא אמור להיות בסביבתי, גם את חברה יקרה שהחזקת את ידי בשנים האחרונות, אני יותר שלמה לשחרר אותך
וקצת עצוב לי שנזכרתי שהיום אתה אמור להשיב, ואם תשיב בחיוב אני יודעת שאשאל ואבחן אותך, אם אתה באמת יכול לי
כי משהו בי אומר לי שלא
ואם תגיד שלא, אני אנשום עוד יותר עמוק
למרות שאני מהורהרת לגביך, שהרי אני לא יכולה להגיד לך את הלא הזה בעצמי
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
