ונסיעה לקבר אבי שחגג שנתיים לאחר שבחייו לא הצליח להתקבע במקום כלשהו כל כך הרבה זמן, ודיברתי איתו, לב אל אבן, הוא הקשיב, וספדתי אותו, ועקצתי, והדלקתי שתי נרות זיכרון, אחד לכל שנה, על השני שמחוץ לקופסא הקבועה שמתי עוד נר אחד וקיבעתי באבן, וניקיתי אותך עם מלא מים, ויצאתי מהארון עם המילים שמעולם לא העזתי להגיד
נסעתי בשקט, בזהירות, מפוחדת ותשושה
לערב רגיעה עם ידיד, שסיפר לי שלא רק אני איבדתי אדם יקר
ואני לא מכירה אותך אמיר, גם לא גדלתי על שיריך.. אבל ראיתי אותך אז, לפני כמה ימים בתכנית של אורלי וגיא, עם המבט הנוצץ בעיניים ורוח לחימה, כמו של אידיאולוגים אמיתיים שמאמינים בצדקת דרכם מתחת לכנפייך, והצלחתי לכאוב את הפן המודחק שבי. בזכותך.
נעצבתי כל כך, דווקא בגלל המחשבה שהלכת לאחר שבוע שבו ההנהגה הכתה בראשך ובליבך עם פטיש אטימות, ורוע, וצרות לב.. ולא רציתי שבתחושה כזו תלך לעולם..בתחושת זרות, אי קבלה, ולו החלקית ביותר על רכיבייך והווייתך.
הידיד אמר שלתפיסתו האל נתן ארכה של שנה שנגמרה ביום בו חגגת את יום הולדתך המחודש, שאז זה נחתם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
