אני מרגישה את הזרע הרע הזה שנשתל בתוכי
זה שאומר לי שוב ושוב ושוב שאני לא ראויה
לא בעיניי הזרים שהכנסתי לחיי ולראשי
קל וחומר בעיניי עצמי
עם יותר משלושים קילו עודפים שהתחילו להתיישב עליי
שבעה בשבעה הראשונה בחיי
שבעה נוספים בשבעה השנייה בחיי
את העשרה הנוספים העמסתי עד לסיום השנה האזרחית הארורה בחיי
והמשכתי בעצם
גם למועדי הב' שנפלו לי על יום ההולדת
גם לאחריהם
גם לפסח
לקראת הפאנג'ויה התאפסתי על עצמי
אבל איפסתי הכל
ואז שוב המשכתי
להאביס ולהעמיס, למלא את הבטן שלי עד שלא יישאר לי מקום לצרוח שכואב לי
הלב
הנשמה
השרירים
החיים
הכל פשוט כואב לי
וריק כל כך
בלי הרב שגל שלי שהיה בא לרגליי העקודות ומזריע אותי
בלי האב שהיה מאזין לחיי בעיניים וורודת מבכי
בלי אם האם שהייתה מחניקה אותי בבית החזה העצום שלה שנועד להאזין לפעימות ליבי כבר מאז שלא ידעתי שאני אני
ועכשיו אני ניצבת מולי עצמי
ובוהה במבט מזוגג
עם הלב העקור ממקומו
לאחר שאתמול הוצאתי את החתיכה האחרונה של החברה שאני מרגישה שמשכה אותי למטה כעוגן של בדידות ודכאון
ומסיבת פרידה ירוקה מתמיד שנמשכה לה שלושה ימים עד שהמוח שלי נדבק לגולגולת והבנתי שדיי
אני משננת לעצמי את המנטרה שאני אישה גדולה ויפה
עצמאית ובוגרת
אבל לפעמים
אני מביטה בעצמי מבחוץ
ורואה אישה באמצע שנות העשרים שלה
ריקה
מרוקנת
שחוותה הכל אבל איכשהו הכל עבר דרכה
כלום לא נשאר
לא התפשט לנימים למעט הכאב והעצב שלה שהתחילו להיטמע בה כבר בגיל 17 וגרמו לה לכתוב סונטות הלל על הבדידות
ואיך זה יכול להיות
בת 25 ולא ידעה אהבת גבר או אישה מעולם
רק התמכרויות
כמו לסמים, לאלכוהול, כמו האוכל שהיא מכורה אליו
שום דבר נקי וטהורי ומלאכי
והרי היא כבר לא בגיל העשרה
היא בטח תקבל לב כאוב וחבול ומרופט
ועליו תצטרך להגיד תודה
כי סופסוף היא קיבלה משהו
שיהיה שלה בעולם
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
