ממתקי אפרסק

אוי לי

אני מתחילה להרגיש את תסמונת המוצ"ש

והעובדה שאני לבד בבית

ושאתמול היה ככל הנראה אחד הערבים הטובים בשנות העשרים שלי

ותווי פניו מכים בי פתאום, כשאני מבינה שאני רוצה לראותם בשנית

ומתחיל להתרוקן לי הבפנים של הבפנים, הנשמה מתחילה לנזול לה מהאוזנייים שלי

הדקות הללו שבהן ישבתי בדממה, ללא ליווי מוזיקה מההבנה שאין לי במה לצפות היום בטלוויזיה למעט הפרקים שבהם צפיתי אתמול עם יוחאי

ופתאום הבנתי שהפרקים הללו מסומנים בו, שבכל פעם שאצפה בהם אזכר בו, וההבנה שיש לי פרקים מסומנים בחיים

ושיש לי פתאום משהו שהיה ואבד לי

בשקט הזה

קשים לנפש שלי כרגע

כשאני מבינה שמחר בשבע בבוקר אני קמה לעבודה ומשם חוזרת להתחיל ללמוד למבחנים שנותרו לי

אוי לי אלוהיי

למה תמיד בא הדאון הזה אחרי האפ הנשגב

ואני מרגישה פתאום כל כך כל כך כל כך כל כך כל כך

בודדה