זהו פוסט שנועד לנקות את הנשמה שלי ולאוורר את האורוות
חלק א'- שיתוף חוויות היומיום שלי והמשך מרמור על המין הגברי
חלק ב'- תובנותיי לגבי חלק ג' [תאמינו לי, חלק ג' ממש ארוך וייתכן שיהיו כאלה שיעדיפו להתמקד בפרק זה מאשר במכתב עצמו]
חלק ג'- מכתב שכתבתי לארי [שגיאות הכתיב במקור, ובכוונה אשמור אותן כך]
חלק ד'- שיר פיצוי :)
חלק א'
אז כמו שחלק מכם שם לב
הבוקר שלי התחיל במרמרת לא קלה בכלל
אני עוברת תהליך עצום עם עצמי בשבועות האחרונים
מעבר לגמילתי מסוכר ולחם לבן
החלטתי להיגמל גם מציניות
ועברתי לא מעט תהליכים עם עצמי
שבסופו של דבר הביאו להידוק שלי
ולחיבור ממשי עם מי שאני באמת
חלק מהחיבור הזה כלל ניקוי של לא מעט הרגלים מגונים
ובתוכם גם לא מעט בחורים כאלו
התחלית לראות אותו
את הבחור שלי, זה שחלקי הפאזל שלו יתאימו לנפש שלי
ומאותו הרגע
הכל השתחרר לי
אני יודעת איך זה אמור להתנהל [רמז, הרבה יותר פשוט]
אני יודעת איך זה אמור להרגיש [כמו בית]
ולכן הסבלנות שלי פחתה פלאים
לדושים משמימים שחושבים שהזין שלהם מחדש לי משהו
אז כן, סבבה, אני בגמילה מתמשכת מסקס
אבל דווקא הגמילה הזאת מאפשרת לי להתנהל מהראש
ולהסתכל על דברים בצורה עמוקה יותר
רחבה
ולהבין שבעצם כשאני מחפשת את ה-1.90, שחום, בעל מבט שמשי, בלורית ונפש של אמן שיהיה שלי
אני מחפשת סוג של חד קרן
וזה בסדר
כי גם אני בחורה שהיא חד קרן
ואם זה אומר שאני אמצא אותו כשהוא אחד למיליון, SO BE IT
אז היום נתתי את הפוש האחרון
ונתתי צ'אנס לאיזה מרסלו אחד
שהדבר הטוב היחיד בו היה גוון המוקה של עורו והקוביות
הוא הוכיח את זה כשהחל את השיחה בשלום ושאני נראית HOT
משהשבתי שאני יודעת הוא התפלפ עליי, כמו כל דבר חסר בטחון שקשה לו לראות אישה ש-OWNS IT מבלי להיזדקק לאינפוזיית העידוד העצמי שלו שנועדה לגרור אותי למיטתו
ואמר לי שאני יכולה לעשות לו אנמאצ' עכשיו
ואני שידועה ביכולותיי להציק לאנשים כשהם באים לי לא טוב בעין
גלגלתי את הכדור אליו ואמרתי לו שהוא גם יכול ושלמעשה הוא יותר ממוזמן לכך
בתגובה זכיתי ללכת לחפש את אבותיו [כן מרסלו, אלו אבותיך ולא שלי] בליווי הערה שאני אישה נרקיסיסטית [לא כי המבט שלך לצד בבריכה עם הספידו שלך הוא לא נרקיסיסטי]
אז את גיף התרנגולת שלי הוא לא קיבל, כי מסתבר שאחרי שקראתי לו דוש הוא פעל ממש מהר כדי לסיים את השיח
נו שוין
אבל גם מרסלו
וגם אחד אתמול שאחרי ששאלתי אם עבודתו בבנקאות משעממת כמו שהיא נשמעת [שנעלב ואז החל להטיח בי עלבונות פאסיב אגרסיב סטייל- "לא כאילו שאת מעניינת" ו-"את ממילא לא תביני" [ביץ' פליז, בוא נסגור קודם את הפינה שאם יש מישהי מעניינת בעולם הזה זו אני והיחיד שלא יודע להבין נימת צחוק היא אתה]] לא הצליח לצאת משיחת ה-"בוא תסביר לי למה נעלבת" שלוותה בהתנצלות כנה
והוא המשיך להעליב עד שאיחלתי לו שימשיך להתבגר ושלחתי גם אותו לדרכו
או אחד שהתחיל אתמול ובטעות נגרר לי לוואצפ, אז סבבה הוא התחיל את הבוקר בשליחת הודעה
אבל אז כשראה שאני עדיין לא ממהרת לשמור אותו באנשי הקשר שלי הוא שאל מתי אצרף אותו לרשימה המזוינת
ואני אמרתי לו ש-או שיירגע או שניפרד כידידים
הוא חשב שיכול להציב לי רסן כלשהו והמשיך לדרוש שאשמור אותו או שלכל הפחות אשלח תמונה
ואני צחקתי כל הדרך לחסימתו
ואז פשוט הבנתי שכל השלושה האלו
וגם האחד הזה מהאוניברסיטה שפניו בלטו לי במסיבה [אבל אז הטינדר חשף שהוא היה זה שלפני חודש ניסה למשוך אותי לשיח אינטימי מדי בעל כורחי [לא מיני, אינטימי]]
הבנתי שחדל
ממילא הקסום המופלא שלי לא יהיה לי בטינדר
ואני, מרוב שאני מכוונת ויודעת מה אני רוצה
מוצאת את עצמי מתפשרת לא מעט
לא על גובה, אלא על אישיות
כזו שתבין את הבדיחות שאני יורה כבר מהשלב הראשוני בשיחה
ולא תיעלב
או תעז לדרוש יותר ממה שאהיה מוכנה לתת לה
לא כי אני סגורה או היסטרית
אלא כי אני מרגישה ויודעת מה הקצב
ולכן לא נעלבת מכל הכושלים האלו
שמנסים לכפות עליי את עצמם
חלק ב'- תובנות
אלו מכם שעוקבים אחריי מתחילת דרכי פה
יודעים שאני התחלתי את חיי המין שלי בשלב דיי מאוחר
ומבדס"מ
לצערי לא בצד השולט
הכרתי איש אחד, מרושע וסדיסט נפשי מצד אחד
ובמערכת יחסים פתוחה מצד שני
שבהתחלה הכניס אותי לעולם
והשקיע בי
אך לאחר שנתיים ושמונה חודשים
שכללה תקופת שיפוצים של ארבעה חודשים
התחלתי להרגיש מיצוי
הוא היה איש רע, אמרתי ואשוב להגיד
שלא בחל באמצעים של עורכי דין כדי לסובב אותי בלשוני
להוביל אותי בדרכיו הפתלתלות לעולם שכולו חושך
הרי לא פלא שתמיד הגפתי את התריסים כשהיה נכנס אלי
והיה ביננו הסדר כזה
שאני פורשת את בית החזה שלי על השולחן ומביאה סכום
והוא מתיישב
אבל משאיר את עצמו סגור לחלוטין
ברמה שהוא היה תמיד מגיע רק לביתי, לא אמר לי את שם משחתו, את תאריך לידתו, כתובתו
שלוש שנים כמעט נשרפו לי על אדם שדרש ממני לעדכן אותו אחרי כל דייט שיצאתי ואישר לי אותם, שהתקין לי אפליקציית איכון על הפלאפון כי זה מגניב אותו, שצירף אליי נשים אך לאחר מכן הלך לאיבוד בצייד של עצמו, שהטיח בי מילים קשות כשהעזתי לסטות מהמסלול שלו, שחשף רצונות ודברים ש-SO CALLED רצה להגשים עם הנשלטות שלו אבל בפועל פשוט ביססו את שליטתו בי, שהשתמש בחשבון בכלוב תחת כינוי שנשאר לו עם הנשלטת הקודמת שלו [וכנראה שגם היא הייתה זונה צייתנית וממושמעת], שביסס את אמוני בו ולא הסכים להמשיך עד שלא שלחתי לו תמונות עירום שלי [שאודה שהתרגלתי לשלוח לו ואף התגריתי מהן בשלב מסוים] אבל כשדרשתי שימחק אותן סירב להגיד לי מתי ימחק ואם ושבסופו של דבר זו בעיה שלי שאני לא סומכת עליו [כן בנזונה, כאילו אין לזה שום נגיעה לרף הפלילי], שזרק אותי בוואצפ מהצד השני של העולם ולאחר מכן כשהתמדתי ברצוני להתרחק שלח לי הודעה שבה הוא לא מבין איך העזתי לא לענות לו למרות שהוא שכב איתי כשאבא שלי מת וכשעליתי במשקל
אז מעבר לכך
אני מתנקה ממנו
לוקחת את החוויות הטובות
ומבינה שתקופת השיפוצים בביתי, זו שמנעה ממנו להיפגש איתי [כי פתאום הבית של פיצ' לא היה פנוי] הצילה אותי ממנו
כי למען האמת בתקופה הזו הרגשתי בעיקר את הנטל שלו
נטל שהלך וגבר עד שהתפוצץ ביו שבו "מצא" מישהי נוספת לצרף אלינו
ופתאום הוא כן יכל לסגור איתה מלון ולפגוש אותה
ואז עוד עשה לי טובה כשהציע לי להצטרף
כשהבעתי את כעסי על כך שפתאום למישהי חדשה הוא כן מוצא את הזמן והפנאי לפגישה
הוא סובב את זה עליי ואמר שאם הפריע לי אז למה לא הצעתי לו את זה בעצמי וציפיתי שהוא היחיד שיפעל
התפוצצתי עליו, אבל כמו תמיד, לקחתי את זה בחזרה
כי הארסיות שלו גמרה עליי
אז הוא עשה לי טובה
ויום לפני הפאנג'ויה שלי הציע לפגוש אותי במכונית שלו
אני כבר לא זוכרת אם הוא נתן לי למצוץ לו
אבל זוכרת שהוא אמר כמה אני בדכאון, ושאני אחרת
ושעליי לצאת מזה
אז הוא שלח אותי עם מכות שנתן לי בחזה
כאלו שהשאירו סימן
ומנעו ממני לשים הרבה בגדי ים בחופשה שלמחרת
באותו היום של הפאנג'ויה
הוא שלח לי שהוא ייפגש עם נשלטת קודמת שלו
ואני איחלתי לו שייצא מזה זיון
כי כזאת אני מפרגנת
אז כשבאותו הערב הכרתי מישהו והתנשקתי איתו הרגשתי שזה בסדר
וכשהתנשקתי עם עוד אחד בבריכה ואז עליתי עם אחר לחדר
הרגשתי שהמאזן ביננו נשמר
ברגע שהוא שמע על זה
הוא התהפך עליי
כינה אותי, מבלי לכנות בעצמו, "יורדת לאילת חמש"
ירד עליי כל היום והשפיל אותי
הפחיד אותי לגבי מחלות המין שחששתי שנדבקתי בהן
אמר שזו בעיה שלי שהוא צריך לריב איתי במלוא ה-11 למות אבי
שלח לי שיחות עם הנשלטת שלו לשעבר כשהוא מהלל ומשבח את האמון שנותן בי [שכמובן עכשיו הלך פייפן]
אמר לי שהבחור הראשון שהתנשק איתי ורצה להיפגש איתי רוצה ממני רק דבר אחד ושאוי לי אם אפגש איתו
[אגב, הבחור הזה היה מוכן לחכות בשבילי שלושה חודשים. והוא היה אחד האנשים המקסימים שהכרתי בחיי]
ובקיצור פשוט היה בן זונה סאדיסט שאיזה כיף שהשתחררתי ממנו בחיי
אבל נשארתי עם טראומה רצינית
וחשש
כזה חשש שהוציא אותי למסע הוללות שנה שעברה
בניסיון להתרחק ממנו ולשכוח
ובסופו של דבר לגלות מי אני באמת
אז את הסוגייה שלי עם עולם השליטה אפתח בפוסט אחר [כי בכל זאת, יצא פוסט דיי חופר]
רק אציין שאני דווקא מוצאת עניין בבחורים גבוהים ויפים על הברכיים, אם כשהם קשורים, פחות כשזה מגיע אליי קשורה
על המכתב- זה מייל שכתבתי לו כשהייתי בתקופה שבורה מאוד בחיי. רבנו, והוא נכנס בי על זה שהתעקשתי שייבדק וצחקתי עליו שהוא "חלש", לא זוכרת כבר את ההקשר, רק זוכרת ששבועיים הוא לא דיבר איתי. ואז כשדיבר הקניט. ולאחר כמה ימים לחץ ולחץ ולחץ עד שהתפוצצתי עליו, אני אומרת פה במכתב שלא התכוונתי למה שכתבתי לו.
האמת היא שהתכוונתי לכל מילה, הרגיעם בהם הייתי כועסת עליו שיקפו את הדעה האמיתית שלי, זו שלא הייתה נגועה במניפולציה שלו, במילים הרעות שהמטיר עליי, החשדות שהחדיר בי כלפי גברים ובחורים בגילי, בכך שאני טובה רק כבובת מין ו"נקב" ושאין סיכוי שמישהו יכול לרצות אותי כי אני אני. ברגעים האלו פיצ' האמיתית יצאה, אבל הוא היה כל כך רע אליי עד שהייתי מתקפלת לקונכייה שלי. מתנצלת מבלי להתכוון רק כדי שיסלח לי, כי פחדתי להיות לבד.
היום אני אומרת שזה אחד הדברים הכי טובים שכל אדם יכול לעשות עבור עצמו.
ללמוד להיות לבד
בשלב מסויים גם הזיונים כבר הפסיקו להצדיק את זה.
הוא המשיך בלהיות דוש בנזונה, וביום שבו הצלחתי לאסוף את עצמי ולבקש שיבוא וייקח על הדרך את חולצתו שנשכחה אצלי, משהו בי התחרט. ביום הזה קיבלתי את השיחה האחרונה מאבא שלי, השיחה האחרונה שעשה.
שיחה שאם לא הייתי עונה לה הייתי מלקה את עצמי לעולמים.
שיחה שהתקבלה בזכות העובדה שאמרתי לא לארי.
לא קל לי לקרוא כיום את המכתב הזה. זה מייל ששלחתי לו לאחר שסיפרתי לו שאבי נפטר, הוא אמר שבכה במשרד [לכו תדעו אם זו האמת], ולאחר שהאנושיות המינימלית חזרה אליו הוא התחיל לדחוף לכך שאכתוב לו, כי אמרתי לו מילים רעות שנפשו העדינה לא יכלה לשאת. אגב, הוא המשיך אח"כ לצייר בצורה יפה שאם הוא יכה אותי זה יכאב לי מאוד, וזה כדי שהוא יוכל להוציא עליי את זעמו.
אתם מבינים?!
תת האנושות הזאת, מנצל את מצבי המעורער [בלשון המעטה] ומוכה האבל. והוא אשכרה מדבר איתי על להכות אותי ולהחזיר לי על המילים שאמרתי לו. מות אבי? הכאב שהשתפך ממני? הדמעות שלי [כן, הגעתי למצב שאני בוכה למגבת כי היא הייתה הדבר היחיד שספח את דמעותיי] לא הספיקו בעיניו.
הוא רצה להעניש אותי
בידיו
להכאיב לי
כי אנושיות היא מילה גסה
ולדעת להבליג מדי פעם על האגו שלך זה יותר מדי
היום, לאחר שהייתי גם בהרצאה של אחת מנשות רצון, אני מבינה מהי מנופולציה רגשית.
אני מבינה מה זה אדם שפל ונתעב
ואני כל כך שמחה שאני כבר לא שם
אבל זו תזכורת
למי שהייתי לפני שלוש שנים
נשמע רחוק
אבל זו עדיין הייתי אני
ואני מצרפת פה את המכתב שכתבתי לו
עם כל המילים המשתפכות שכל כך לא מאפיינות אותי
אשקר אם אגיד שאני חושבת שהבראתי מזה לחלוטין
מדובר פה בחתיכת פצע מוגלתי שלפעמים העיסוק בו ווידוא ריפוי העור
מביאים להקזת דם
אבל זה חשוב
חשוב להכניס אוויר חדש לריאות
חשוב להמשיך להתחדש
כי רק ככה הפכתי למי שאני היום
וזה לא מעט
חלק ג'- המכתב
היי,
אני אתחיל כמובן בדבר הראשון, שהוא דיי מתבקש, וייתכן שהוא באמת לא
נאמר בצורה ברורה- סליחה. אני מצטערת שפגעתי בך, אני מצטערת על הדברים הרעים
שנאמרו ביננו והרסו את הקשר שלנו. אני מצטערת. באמת.
אוסיף הבהרה, זה לא נכתב כי ביקשת, תכננתי להגיד לך את זה פנים מול
פנים, ואני יודעת שאני מסתרבלת בכתיבה, והעובדה שתוכל להגיב ישר לדבריי בזמן אמת
אולי עדיפה, אבל כרגע, יהיה לי קשה לראות אותך. חלילה לא בגלל פן שלילי, כל
התקופה הזו אני מנסה להחזיק "להיות חזקה" כדי לא להתפרק, אני כנראה
מדחיקה קצת את המוות של אבא שלי כדי שאוכל להמשיך לתפקד לפחות עד שהמבחנים האלה
ייגמרו. אתה בין האנשים הבודדים בחיי, שיודעים הכל על הקשר שלי איתו, ואתה יודע עד
כמה זה היה מורכב ואני עדיין דיי אוכלת סרטים על התגובה הנכונה שלי לכל מה שקרה
איתו. אני פשוט חוששת שאם אראה אותך עכשיו אני אתפרק, אתחיל לבכות לך ואוציא הכל
בצורה שלא תאפשר לי לתפקד. זה לא מכוונה רעה ארי, אלא פשוט כי אתה חלקת את זה
איתי, ועברת איתי תקופות מסוימות בקשר שלי איתו שהיו לא פשוטות.. ואם יש מישהו
שיוכל לעזור לי לעבד את זה, זה אתה. פשוט התקופה הזו לא מתאימה כרגע. אבל אני באמת
צריכה את החיבוק ממך, אם עדיין תרצה להיות ידיד שלי.
אז, אני אתחיל מההתחלה.
הריב הראשון שלנו על הבדיקה: ראשית, אני יודעת שאני קצת לחוצה לגבי
הבדיקות הללו. אז אני מניחה שזה יצא שם, גם כשלא הייתי מודעת לכך באותם הרגעים.
אני חוזרת ובאמת מתכוונת לכך, שברגע שקראתי לך חלש ואמרתי את זה זה נעשה ממקום של
צחוק. אני מבינה עכשיו שזה התפרש בצורה כוחנית ורעה שניסתה לדחוק בך להיבדק בכל
זאת, למרות שהיו לנו פערים בתקשורת כבר אז לגבי בדיקה ומה שתכננת לעשות, אני מבינה
עכשיו שזה כן הגיע ממקום שרציתי שתיבדק. לא הצלחתי להגיד את זה בצורה נורמלית וזה
התבטא בצורה עוקצנית בסאב-טקסט. נבלתי כשזה עצבן אותך, לא בגלל שהתעצבנת, אלא משום
שהפער בין הדברים שאני רוצה להגיד לדרך שבה הם נאמרים שוב פגעה בי, וגם בך.
כשהתנצלתי על זה באותו הרגע, זה היה כי הבנתי שקרה משהו לא כשורה, באותו רגע עדיין
לא הצלחתי לקשר את זה אליי, להבין למה זה עורר בך את התגובה ההיא. לאחר מכן שתקתי
כי הרגשתי שעדיף שלא אדבר על כך מעבר והנחתי שזה מאחורינו. אח"כ שלחתי לך את
ההודעה שבה תימצתתי במשפט את הדבר שהכי צורם לי בכל השנה הזו, בכל התקופה הזו
וקוויתי לקבל מילה טובה, שאולי אני לא באמת ככ איומה כמו שאני חושבת. התגובה שלך
הכאיבה לי, היא פגעה בי משתי סיבות: כי קיבלתי תשובה לכך שאני כנראה באמת לא
טובה וגם הוכחה לעוד תחום שהרסתי אותו. שוהציניות הכאיבה לי. זה היה לי קשה, בעיקר
כי באמת חשבתי שאחרי ההתנצלות שלי הדברים חזרו להתנהל כרגיל. אתה מכיר אותי קצת,
ולמרות שאתה לא מסכים לקבל את זה כאיזושהי סיבה, חשוב לי שתדע שזה עדיין קיים מתחת
לשטח- הלחץ הזה מהמבחנים והצורך להוכיח לעצמי שכל ההשקעה שלי במהלך השנה היא לא
לחינם ושאני באמת טובה כמו שחשבתי נתנו את אותותיהם, אני עצבנית יותר, אני אוכלת
שטויות ואני פחות שמה לב לדברים שבימים רגילים אני מודעת אליהם- שוב, זה לא תירוץ,
פשוט מציגה לך את נקודת המבט שלי. ההודעה שנשלחה אליי לאחר מכן הרתיעה אותי,
ובאותו הרגע גם הוסיפה לעלבון מהתגובה האחרונה לדבריי.
הריב השני שלנו: לאחר שתיקה של כמה ימים, שהייתה לא קלה וגם קצת
העליבה אותי, ניסיתי להתרכז בלמידה למבחן הבא אחריו, זה היה דיי מזעזע לכשלעצמו.
אבל זה הביא לכעס, לכעס על כך שהרגשתי שדברים התנפחו ועל כך שהרגשתי שאני לא אשמה,
בהודעה ששלחתי לך זה יצא. לא יודעת למה ציפיתי, לא חשבתי שזה יהפוך לסבב שני של
הריב. כשאמרת שאני בעלת תקשורת לקויה, ושאתה יחסית מצליח לקרוא אותי טוב, זה נגע
בנקודה מאוד רגישה אצלי, שאולי אתה באמת הגבר היחיד שיבין אותי, שמסוגל ושגם אותך
אני מרחיקה בלי להתכוון לזה. אני התעקשתי על העמדה שלי כי הרגשתי שאני באמת אמרתי
משהו מתום לב, בצחוק ושזה התהפך עליי, זה מצב שקרה לי לא פעם והיה לי מוזר שזה
עדיין ממשיך, שבוע אחרי. אני דיברתי על זה מתוך כאב, וכשקיבלתי תגובה שאני מתקרבנת
זה פשוט הלהיט את כל הכעסים והעלבון. באיזשהו שלב בשיחה יצאתי עם התחושה שאני
לקויה, שאני לא בסדר. אני מניחה שהרבה נובע מהדברים שאני אומרת לעצמי אח"כ
בראש, אבל המילים האלה רדפו אותי. דיברתי עם חברה בהמשך השבוע והתחלתי לבכות כי
חשבתי שאני לקויה, המילים האלה התנגנו לי בראש בלי הפסקה. שייכתי את המילים לגבי
התקשורת על עצמי. והרגשתי לאחר מכן בהמשך השיחה שזה מסובב עליי, כדי להוכיח
שטעיתי. באותו רגע זה פגע בי כל כך, גם כי זה הגיע ממך, גם בגלל כל הסחרור הזה,
ההמשך של התחושות שאני סוחבת איתי ופשוט הייתי חייבת לסיים. יצאתי מהצאט והתנתקתי
באותו הרגע [את ההודעות שכתבת לי מיד לאחר מכן ראיתי רק ביום שישי]. כשאמרתי שאני
לא רוצה שתדבר איתי, התכוונתי לכמה ימים, הייתי צריכה את הזמן הזה לעבד את
ההתפתחויות האחרונות ביננו ולהתאפס על עצמי כדי לא להרוס את זה עוד יותר [אירוני
מנקודת המבט כרגע]. הרגשתי שאני לא מצליחה להביע את מה שאני צריכה, שדברים יוצאים
מפרופורציה וכל כך כעסתי באותם הרגעים עד שאפילו לא יכולתי להגיד שזה בסך הכל כמה
ימים. כמובן שהם לא נוצלו בצורה המתאימה, כי התרכזתי יותר בלמידה למבחן מאשר
במחשבה על זה, זה היה כבד עליי. אני מצטערת על כך שלא יכולתי להגיד לך שאני מעדיפה
לדבר אחרי המבחן, שאני צריכה את הימים האלה, נכנסתי למתקפה. הרגשתי שיש פה
משהו ענק שהתפקשש לי ואני לא מצליחה לתקן אותו מרוב שזה משפיע עליי מנטלית ומוציא
ממני תגובות לא מתאימות. לא הצלחתי להבין, שאתה הבנת שאני רוצה לחתוך את הקשר
ביננו, שאני מסיימת את זה. אמרתי את זה אז, ואני חוזרת על זה- הדבר הכי נורא
מבחינתי אז היה שזה יסתיים, זה היה משהו ערטילאי שבכלל לא היה אופציונלי בפניי, לא
אז ולא כשאמרת את זה. כששללתי את זה בהודעות הוואצפ ששלחת, חשבתי שזה מספיק מובן.
בהודעה האחרונה ששלחת לי לפני הריב- שמבחינתך הרצון שלא לא לדבר מובן כרצון לסיים,
אבל שאם זה רצוני אז תכבד אותו הבנתי מכך שאתה מתכוון לרצון שלי לשקט לכמה ימים,
לא לכך שזה מתפרש כרצון לניתוק הקשר.
השיחה ביום שישי: הכי קשה לי לכתוב עליה, אני מניחה שאתה מבין
מדוע. הדברים שנאמרו בה היו קשים, פוגעניים ורעים, אתה אמנם התאפקת אבל אני שחררתי
כל רסן וגם כל גבול. חבל לי שזה נאמר,לא בגלל שיצאו ממני דברים שהדחקתי
בתוכי, אלא דווקא משום שהם נאמרו רק במטרה אחת- לפגוע ולהכאיב, ללא תלות בכך שאני
באמת לא חושבת ככה, ללא קשר לאיפוק שהפגנת. אלא פשוט לזה שכל התסכולים והכעסים
שלי, מעצמי וממך במהלך השבועות האחרונים התנקזו לשעה פלוס של טראש טוק. ארי, אמרת
לי שיש דברים שאתה לעולם לא תגיד לי, ושהאופי שלנו שונה. אתה צודק, האופי שלנו
שונה- אתה מתכוון למה שאתה אומר, מוכוון ומסודר בראש. אני לא. כשאמרתי לך שאני
דומה לאבא שלי, זה בתחום הזה, כשהוא ניהל את הגירושין הוא עשה כל דבר כדי לפגוע
בצד השני, והוא לא ראה מי עומד בדרך. זה השאיר צלקות אצל כל אחד, ובשיחה שעשיתי
איתו על הנושא הוא בכה בפניי בפעם הראשונה ונפגע מכך. גם אני כמוהו, והבסיס להכל
הוא שהעובדה שרצית לגמור את הקשר ביננו היתה הדבר הכי כואב שיכולת לעשות לי, בנוסף
לכך שזה נעשה בהתכתבות, לאחר ריב ולאחר סירוב לתת לי עוד זמן[שעכשיו אני מבינה איך
זה צטייר מצידך, וחבל שיצרתי קשר בתקשורת שלא תיקן את זה], אמרתי את זה, לגמור
איתך את הקשר זה דבר שאינו מתקבל על הדעת בעבורי, זה כואב, ופוגע, ומרסק כל דבר
שהאמנתי בו, כי למרות כל מה שאמרתי, אתה האדם הכי יקר לי, מי שנפתחתי בפניו וגילה
לי עולם אחר של רגישות ואינטימיות ואפשרות לפתוח הכל בפני מישהו, ואני לא מתחילה
לדבר בכלל על העולם המיני שפתחת בפניי. לתפיסתי, כשאמרת לי שאתה גומר את זה הרגשתי
שהרצפה מתחתיי קורסת, ומאותו רגע, אמרתי כל דבר וחצי דבר רק כדי להכאיב לך באותה
צורה שבה זה כאב לי. אני לא מצדיקה את זה, ההתנהגות הזו מופיעה אצלי בריבים עם
הקרובים לי, אני פגעתי ככה באמא שלי שבוע לפני הריב שלנו-וכשהשלמנו כמה ימים לאחר
מכן היא אמרה לי שאם אני אעשה את זה לגבר שאני אוהב הוא לא יישאר ויספוג את זה
כמוה, הוא יעזוב וישבור לי את הלב. וזה הגשים את עצמו. לא יצא לנו להיכנס לריבים
כאלה, בהם אני מאבדת כל צלם אנוש ואומרת כדי לפגוע. באותו רגע, כשאמרתי שזה היה לא
משמעותי בעבורי, אמרתי את זה בצורה צינית- שכאילו אני מדברת על עצמי דרכך ומבקרת
אותך על כך שאתה החלטת לחתוך את הקשר, כי הוא היה לא משמעותי ולא חשוב בעבורך-
כתגובה לכך שאני החלטתי לחתוך, מבחינתי לחתוך את זה היה להגיד שאני רוצה לסיים, לא
הבנתי איך אפשר להגיד שאני חותכת בהתנהגות כשאני מדגישה בכל צורה אפשרית במילים
שאני לא רוצה לסיים את זה. לא הייתי צריכה להגיד את זה, או שלפחות הייתי צריכה ישר
לאחר מכן לעצור את זה ולהסביר. להתנצל. אם הייתי שולטת בעצמי הייתי צריכה להגיד לך
כבר באותו הרגע לאחר ההודעה הראשונה ששלחת, שאני צריכה עוד כמה ימים, כתבתי לך אז
שיצאתי מפגרת, אבל לא הבנתי שהצד השני מבין את זה כרצון לסיים. כשאמרתי שאתה לא
מבין לא מקשיב לי, לא דיברתי על כלל התקופה- ואתה יודע שאתה האדם היחיד שפתחתי
בפניו את כולי ושיתפתי אותו, החל מהרצונות שלי ועד להיסטוריה המשפחתית המורכבת
ותחושות חוסר הערך העצמי שלי- וכשהמילים שכתבתי אז מתנגנות לך בראש, אני אבקש ממך
להיזכר בפעמים הללו שישבנו במכונית שלך והתחלתי להתקלף בפניך- אם אז, כשהייתי הכי
פגיעה, המשכתי להיפתח בפניך ולאחר מכן הודיתי לך על זה, תבין שהמעשים שלי לשם
שינוי מדברים יותר טוב מהמילים. כי אתה מקשיב לי, ומכיל אותי, ועדיין פה, גם לאחר
מה ששמעת על אבי, וגם אם זה בצורה מרוחקת וקצת מוזרה לי, אתה עדיין בסביבה. ואתה
האדם היחיד שסיפרתי לו על האשפוז של סבתא שלי כי אתה כן מכיל אותי וכן מקשיב לי.
ידעת לחבק ואני פשוט שייכתי את הפגיעה שלי מלפני חודש לאחר ריב ודיברתי על זה
בצורה כללית כשבסה"כ העלבון שלי מהמאורע החד פעמי הזה הוא זה שגרם לי להגיד
את זה. לא תיקנתי אותך כשהעלית את זה כי עדין כעסתי.
ביום לאחר מכן הייתי שבר כלי, בכיתי בלי הפסקה, כל דבר גרם לי
לפרוץ ביבבות, שיתפתי חברה שלי בזה, ואמרתי לה שאני מרגישה שאיבדתי דמות אבהית,
שגרמתי לו לא לרצות להיות בקשר איתי. מההכרות איתך אני יודעת שאתה חותך, ולא חוזר
לאחור לאחר שהאמון נפגע. והבנתי שמה שעשיתי פגע באמון, הרס את הקשר ביננו, הייתי
בטוחה שבפעם שבה אחזיר לך את החולצה תהיה הפעם האחרונה. ולא ידעתי איך אני מתחילה
לבנות את עצמי מזה, איך אוכל להרגיש עם עוד אדם את מה שחוויתי איתך, לעשות דברים
בלי שאדע שאתה שם, נמצא כאי של שפיות, כמישהו שאוכל להתייעץ איתו. ביקשתי
שניפגש באותו היום כי רציתי להבין שזה באמת נגמר, לשמוע אותך ולראות אותך אומר את
זה, אבל זה נדחה. ולאחר מכן החלטתי לנסות לקחת את עצמי בידיים, לקבל את זה שהבאתי
במו ידיי להרס הקשר שלנו ולפעול כדי שבפעם הבאה שניפגש [שזה נקבע ליום שלישי]- אני
לא אפרוץ בבכי בכל מילה, אדע להסביר ולהתנצל בפנייך בצורה שתהיה נכונה ולא אנסה
להפוך את הפרידה ביננו לניסיון להחזיר את המצב למה שהוא היה לפני שנכנסנו לסאגת
המריבות- לא מבחינת שימור הידידות, אלא ברמה שתחזור להיות מה שהיית עבורי לפני
הכל- אדון וידיד. לכן ביקשתי שנדחה את זה, כי רציתי לדבר בצורה שתכבד את הרצון שלך
ולא שאבקש שתכאיב לי כדי שתסלח לי [אני יודעת שאתה עושה את זה רק כשאתה מרגיש קרוב
מספיק], חיפשתי דרך לפנות אליך כדי לתקן את זה והבנתי שעד שלא אקבל את המצב כמו
שהוא, עדיף שלא ניפגש. במידה וניפגש, אני אספר לך גם שזו הייתה החלטה נבונה, כי זה
השפיע על דבר אחר לאחר מכן.
אני יודעת שעברתי את הגבול, שדיברתי אליך בצורה שלא מכבדת אותך
בכלל, ומזלזלת, אין משהו שאגיד שישנה את זה. אבל לפחות תדע שהדיבור הרגעי המזלזל
הזה, והמילים הקשות והדברים שעוררתי בך, הם לא דברים שאני עומדת מאחוריהם, או
מאמינה בהם. אני מקווה שלא תייחס לזה משמעות, עד כמה שזה אפשרי ולמרות הכל, כי אתה
כל כך הרבה יותר מעבר בעבורי מאשר ההתנהגות האומללה הזו, שלא משקפת את החשיבות שלך
בעבורי ואת מה שאני באמת חושבת עליך. בבקשה אל תייחס למילות כעס ועלבון יותר ממה
שהן באמת, למרות שבטח קל לי להגיד את זה בתור זו שירתה אותן ולא ספגה אותן באותו
הרגע, אני מקווה שלהבין מהיכן הן נבעו יעזור להעמיד אותן במקומן המתאים.
באחת השיחות כתבת שאתה לא מבין מה חשבתי, אולי זה התפרש כניסיון
למניפולציה רגשית או להחליש אותך?- אני לא זוכרת את הניסוח המדויק- אבל אני רק
אשלול את זה כי פניתי אליך בכל פעם לאחר מכן מתוך כאב, הייתי מרוסקת ודיברתי כי
היה לי קשה. לא ניסיתי לעשות לך מניפולציה או לנסות לצאת מזה כשידי על העליונה,
מעולם לא הרגשתי שיש לי כוח עליך, אם כבר אז להפך.
לאחר השבעה, התחזקה אצלי התחושה שהקשר ביננו נגמר, בגלל זה פניתי
אלייך בצורה קרה, גם כי הייתי קרה וקצת בהלם, וגם כי הבנתי שזו תהיה הפעם האחרונה
שנדבר, ורציתי לעשות את זה בצורה מהירה, קצת כמו לתלוש את הפלסטר.
אני רק אסיים את המכתב הארוך הזה בכך שאני מתנצלת שסיימתי את זה
בצורה כזו, אני לא מצדיקה את מה שעשיתי, וזה נכתב בצורה כזו כי רציתי לשתף אותך
במה שחוויתי ובמה שהוביל למעשים שלי. הם מגעילים, ונוראיים וכואב לי שפגעתי באדם
שעזר לי בכל כך הרבה דרכים ותחומים. חשוב לי שתדע, שלא משנה מה יקרה, ואם תחליט
לסלוח לי ולהכיל את ההתנהגות שלי בכדי לחזור להיות ידיד שלי, אתה יקר לי. למרות כל
מה שאמרתי, אתה חשוב לי ואני אוהבת אותך. נתת לי הרבה, בנית אותי. כואב לי שהקשר
ביננו נגמר, ואני אזכר בך בחיוך, בכל החוויות שעברנו, בדברים שניסינו ביחד. אני
מצטערת על המילים הקשות, התחושות הלא נעימות שעוררתי בך ובטח על הימים הלא קלים
שנבעו כתוצאה מכל הסחרור שנכנסתי אליו. סליחה.
אני מקווה שהנזק שגרמתי, לא יגרום לכך שתצא מחיי. כי למרות שניסיתי
להשלים עם העובדה שאנחנו לא נחזור להיות כמו פעם, אני עדיין מאוד אשמח שיהיה לך
חלק מסוים בהם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
