ממתקי אפרסק

או הפוליגרף, כפי שזכה לעיבוד ישראלי

אז במבט לאחור, ממרומי 10 שנים של צריכת ריאליטי טראש שהעלו את סף הריגוש שלי לשמיים

מצאתי את עצמי צופה בפרקים מהעונה השנייה

בפרט בפרק 2 המשוגע [ספוילר, אישה שמפרקת את הזוגיות והגבר שלה לעיני המצלמות]

ואני חייבת להגיד שמדובר בריאליטי מהוקצע

לשם הבהרה, אני לא מדברת על הגרסא הישראלית המשמימה

כל האקשן כמובן קורה בזו האמריקאית

אז מעבר למנחה הנהדר, שמצליח להלך בין הטיפות של האנושיות הצרה שעוד מתאפשרת בתכנית

זה פשוט מרהיב לראות אנשים באים, מתיישבים על הספה לאחר שאופרו והתלבשו יפה לקראת הטלוויזיה

מושיבים את היקירים שלהם בספה מולם

ובמירוץ עבור 500,0000 דולר

פשוט פותחים את הקרביים שלהם מול כל האומה

בשאלות חודרניות ואכזריות שמפלחות כל פיסה אנושית שאנחנו נוטים לעטות על עצמנו

במסווה של שעשועון טלוויזיוני

פשוט מציגים לראווה את כל הרפש שלהם

בין אם אלו בגידות של האישה

או אפילו אמיתות כואבות על העבר

השיא, היה כשהביאו לאולפן את האב שמעולם לא פגש את בנו

כדי שיוכל לשאול את האם שהרתה לו בתיכון, ללא ידיעתו, האם ראוי שהוא ייקח חלק בחיי בנו לאחר 18 שנים

2009 הייתה שנה מפגרת לטלוויזיית הריאליטי

בין אם זה בסדרות משוגעות כמו האח הגדול,, טעם האהבה & אני אוהב את ניו יורק[שאמנם שודרו לפני, אבל הדהדו שנים], המירוץ לדראג של רו פול

אבל הסדרה הזו

מזקקת לדעתי את מה שאנשים מחפשים בסדרות הללו

דם, ראש כרות של גלדיאטור שמונף לעיני הקהל, ריצוץ הכבוד העצמי במעטה של תחרות והגשמה עצמית

גם לאחר קרוב לעשור מאז שזה שודר

אני פשוט מורידה את הכובע

שאפו!

ממתק בפרט לאנשים שאוהבים לחקור התנהגויות אנושיות

ושום מילה על Unreal, אני עדיין מלקקת את הפצעים מסיום העונה האחרונה