ממתקי אפרסק

הצלחנו יקירי

חד משמעית

אתה עומד בפרונט כמו שרק אתה יודע

ואני שם, לוחשת מילות עידוד מהצללים

וראיתי אותך משוחרר שם, כשעיניך אפופות וודקה ויין ועוד חומרים לא מוגדרים

וקיוויתי שזה יהיה חכם לנצל את המוזיקה ולהתקרב אליך מעבר

לבסוף בחרתי שלא

אולי בגלל רמת האלכוהול שהכבד שלי הצליח לעכל

אולי בגלל השפיות

אבל הקיא המנטלי יצא ממני לאחר שיצאתי משם

שנייה לפני שאני עולה על ההגה למרות ביקשת שלא

אמרתי הכל לחברה שלי

יחד עם דמעות על הדמות הגברית העיקרית בחיי שכבר לא נמצאת איתי

ובמעבר חצי חד

לאחר שהצלחתי לקודד אותך לטוב

ולסגור הכל עם בקבוק יין וכתיבה לדעת על נייר

התפנה לי מקום לגעגוע

ואלוהיי כמה שזה חזק

אני כמהה לדבר איתך

לשמוע את קולך שאני כה חוששת לשכוח

ולא בכדי, השבוע חגגת את יום הולדתך

ואני לא הצלחתי לפנות את עצמי לנסיעה אליך

אני מרגישה רע

ילדה רעה

דחיינית 

שלא מצליחה להשיג את מה שהיא רוצה כי היא לא קמה

ולא סתם אני חושבת עליך

יש במזג האוויר הזה משהו שמזמין שירים

וכבר אז, לפני שנתיים כששוחחת איתי בטלפון בעודי ממתינה לאוטובוס

ידעתי שיש שירים בנובמבר שתמיד יזכירו לי אותך

ושיש מזג אוויר

שיגרום לי להרהר בחשיבות הפעולה העצמאית והשקטה

הנעימה שחותרת למטרותיה

בלי לחתור תחתיהן

טרוטת עיניים לאחר לילה נטול שינה

חזרתי להרגלי הרע לשתוק כדגיגה בשיעורים

ולוותר

ולא לעשות

רק בדקה התשעים

וגם אז, רק כי אין כבר ברירה

ובעודי מהרהרת על אנשים משפיעים

שמתי לב למרים נאור

שופטת העליון ההו כה לא ידוע איך היא הגיעה לשם

והבנתי שכמוה ארצה להיות

לא במשפטניותה

אלא בשקט העוצמתי שלה

בעבודה שמדברת בעד עצמה

ומוכיחה יותר מדיבוריה

ואז, כשיקום קול צעקתה

הוא יהדהד חזק יותר מזה של כל אדם אחר

חשבתי עליך

ואיך אגיב אם תנסה להחזיר אותי במעט לקופסתיות שלי דאז

ועברה בי חלחלה

בגלל הדימיון של מגע ידך בי

ושל השתקפות דמותי בעיניך

אני כל כך לא שם

וכל כך לא מסוגלת לדמיין את עצמי תחתיך

לא מילולית, לא פיזית קל וחומר מנטלית

ולפעמים יש דמויות שסיימו את תפקידן בחיינו

בצורה כל כך סופית

עד שאין אפילו פתח סדוק שממנו המחשבה עליך תקסם לי

אני יודעת שאם היית מביטה בי מאחור

היית מצקצקת בלשונך ונועצת בי את דברייך

החדים אך בו בעת כה נכונים

ואולי זה מה שמונע ממני להיות אני

כבר מאסתי להיות בגרסא הפחות מוצלחת של עצמי

זו שמרגישה בלתי משיכה בעליל

שכל אחד הוא מעל לליגה שלה

שלא מצליחה להביט בשיעורי הריקוד במראה כי זה מגעיל אותה

אולי עכשיו משהתחלתי ללבוש את בגדייך

אני מרגישה קצת יותר מוצדקת

אבל את צקצוקייך החלפתי בצקצוקיי

ואני רוצה להרגיש ראויה שוב לעצמי

פוסט של געגוע

וכעס מודחק

על עצמי

על האנוכיות

ראיית העצמי

ואולי זה בעצם נובע מכך שאני חולה כמו גבר

מתכנסת לעצמי ולרחמיי העצמיים

ולצרות שהאקדמיה מעוררת 

אסגור בכך שאולי ייעוץ הוא הפינה שבה אעסוק

ושאת דמות החתיך הלא מושג הצלחתי להמיר באורח פלא 

לזה שמתאמן איתי ומגדל זקן

ורוקד עם בלונדיניות בחצאית צמודה

ואפילו לא יודעת אם נלכדתי בעיניו

לפחות אתה בניגוד להוא של שנה שעברה

לא גיי

(ומוסרת באותה נשימה את אהבתי לקהילה שאני חצי משתייכת אליה)

אתמול במסגרת מסע שבירת כל הכלים שלי

החלטתי גם לשלוח לו הודעה

שלא משאירה יותר מדי מקום לדמיון, ובכל זאת משאירה פתח קטן שיאפשר לי לצאת מהברוך באלגנטיות

והוא הגיב בכזו התלהבות

ופעם ראשונה מזה חודשים, הלכתי להוריד שיער

ולהתכונן לסקס

רעדתי כולי, גם בדרך, גם כשהגעתי

לאחר ניסיון שלו להוכיח את טענתו שפמיניסטיות הן דרעק

וראייה שלי מלמעלה שאפשרה לי לסגור את הנושא באלגנטיות ולהבהיר לו שלא לשם כך כינסתי אותנו (ועל הדרך גרמתי לו להבין שהוא זה שמתנפח בכל פעם שהמילה עולה לחלל האוויר)

הבנתי שהכל מוביל לכיוון אחד

וכחלק מהתנהלות המנהלת שלי שמנווטת את חייה

שאלתי בצורה ברורה יותר, אם הוא שווה את הזיון שלי

כשהשיב בכנות מחליאה שלא ושאינו משקיע, הודיתי לו על הזמן שחסך לי (מעבר לשעתיים שבהן חיפשתי צרות)

על הדרך ניסיתי להחדיר בעוד בחור ישראלי גינוני ג'ינלטמניות שחסרים בארץ הקודש

ומשום מה, חזרתי בתחושות מעורבות:

מחד גיסא, שמחה על כך שלא אנסתי את עצמי לסיטואציה ושהצלחתי להוביל לכיוונים שהיו נכונים לי

מאידך גיסא אכזבה, על כך שאין בחור ראוי ושתקופת היובש שלי ממשיכה

שברתי כמה כלים, אבל הצלחתי להתנהל בהם בלי לרסק אותי

וזה כל כך יוצא דופן

את כל התיקונים שהייתי צריכה בזמן האחרון הכנסתי אליו, כן, גם כשביקשתי שיאט כי הוא הולך ממש מהר ושעליו לתת לבחורות ללכת מלפניו ולפתוח להן דלתות

בהתנהלות שקטה, רגועה וחייכנית שהצליחה להתחמק מהריקושטים של הזעוף-ציני-ציני הזה ולהציב לו לא מעט מראות

אני מוכנה

למי שיבוא ולמה שיביא איתו

לאחר שיחה מלב אל לב

כשאני נמצאת במקום בו אני זונחת את ההרגלים הרעים שלי ועדיין משום מה, לאחר כמה חודשי גמילה, חוזרת כמו נרקומן לסם

התחלתי לסטות מהדרך

לא לשם מטרה נעלה או סיבה

אלא פשוט כי העמסתי על עצמי כל כך הרבה דברים עד שאני לא יודעת מה לעשות

וכחלק ממגמת הבריחה שלי אני רוצה להרוס כל פיסה טובה שלי שיש בי

אז רציתי לחזור להוא

זה שהוא גבולי

שלא פגע יותר מדי אלא רק השאיר טעם רע בפה

שהוא נגיש וקרוב ונתפס כזמין

ואני באמת הייתי במרחק של דקת שכנוע עצמי מלהתקשר אליו

ללא תלות בכך שאני חודשיים מסננת אותו

ומשום מה בחרתי בו, לא בזה שהיה בפגישה ונעלם או בזה שרדף אחריי שלוש שנים

דווקא בו

באבטיפוס הקשוח הזה שכתב וניגן לי על העצבים באותה נשימה

ואני?

מה רציתי?

בסך הכל מישהו שיעזור לי לחרב את עצמי עם פטיש

אז למזלי דאגתי להכניס נשים טובות לחיי שבלמו אותי

אבל המקום הזה מטריד אותי

הצורך שלי לחלק פטישים לזרים כדי שיכו בי מבפנים

יקרעו את הכבוד העצמי שאני בונה לעצמי כל כך הרבה זמן

ידרכו בברוטליות על ההישגים שאני אוספת לעצמי

יצקצקו למשמע המטרות שמניעות אותי

וימשכו אותי לשחור משחור שהייתי בו בגלל בחורים כמוהם

אתה לא צריך להסביר לי

אני יודעת שאלפא מייל כמוך לא רגיך לקווין-בי כמוני שמאלפת

קל וחומר כשהיא באה להתגרגר מולו כשמגרד לה בפלג הגוף הדרומי 

ובכל זאת מר ארך גפיים שלי אני רוצה להתקשר אליך,

לשמוע את קולך הצרוד מהשינה שנקטעה

ולהתחיל ללחוש ולגנוח ולצבוט ולייחל שאתה זה שיחליף את אצבעותיי

בקול רך ונעים, עמוק ונשי אני אעורר אותך עד שתגיע למצבי

ואבקש יפה יפה שתהיה עדין וקשוח בדיוק במידה שאני אצטרך

לאט לאט קולך יתחיל לעטוף אותי 

ולא תרגיש שאני מזדחלת לך מתחת לשמיכה

משלימה בדיוק את מה שחסר 

עוטפת ומרטיבה ומרטיטה ועוד כל מיני מילים שנגמרות בהא אה הא אה עד שתפלוט שאתה לא יכול בלעדיי ותטביע את שמי על מצחך 

אז אלקק אותי מראשך, אינק כאילו זה אתה

ואתכסה בכף ידך

את השנייה אתחוב תחת מחלפות ראשי

ובתנועת ישבן נעימה ונצמדת אבקש שתלטף אותי לשינה