כשראיתי את התגובה שלו קצת דאגתי
שמא זה יתפרש כבגידה רגשית שלי בך (מעבר לפיזית)
אבל יקירי המרוחק, למה ציפית?
כשהשארת את שאריותיי ככה זרוקות לאשפתות?
מפורקת לחתיכות שבמילותייך תלשת וזרקת, כל אחת רחוק
כדי שייקח להן זמן להתחבר מחדש
ואתה בנוסף תפסת מרחק
השארת אותי פצועה ומדממת
אז אמור לי יקירי המרוחק, למה ציפית?
שאת הצורך להוציא את הכאב שלי בנשמה לא אספק?
מצאתי אחרים, זרים, שנתנו עצות
המכנה המשותף לכולם היה לזרוק אותך לאלפי עזאזל
אבל אני גוננתי עליך
הוא עושה זאת מתוך רציונל, אתם מבינים? גם לו כואב
לכי תסבירי שגם כשמבתרים אדם לחתיכות זה דואב
אז אני התרגלתי לפזר את עצמי
קצת מהנפש אליו
וקצת מהחששות אליה
קצת מהכאב הפיזי של האיבר שלך שקטעת לי אצל ההוא
וקצת אצל ההיא
העיקר שלא אשאר לבד עם עצמי
הדם ממשיך לצאת מאיבריי, אך קצת תפרו אותי אתה מבין?
איש איש והחוט שלו
נראית כרגע קצת כמו דחליל
אבל אמור לי יקירי המרוחק, למה ציפית?
שאמשיך לחכות לך עד שהעורבים ינקרו אותי
או שמא שהדם שלי יתקרש וזה יעבור מעצמו
זה לא חברי
זה לא אדוני
זה לא ידידי
זה פשוט לא
אז אני הלכתי לרעות עצות בשדות זרים
אין לך זכות לדרוש על נפשי בעלות כעת
ללא תלות בקושי ובאכזבה שתנכס לעצמך
יש פה עוד מישהי שזקוקה לעזרה
והיא פשוט לא הייתה מוכנה לחכות להושטת ידך
*מודה, יהיה לי קשה בלעדיך. כל מה שניסיתי להתייחס אלי כחיי המין שלי ישקע באבדון ולא יהיה לי עוד. מהיכרותי עם עצמי אני גם לא אוכל לפתח משהו. או שזה יהיה גרוע ואני אתפשר. אבל בחיי, אני חייבת חייבת להצליח לנתק אותך מריאותיי. מבינה עכשיו שאתה לא בריא לי עם פוטנציאל ההרס שאתה טומן בחובך, כזה שהכה בי בפעם השנייה וריסק אותי,שוב, לאלפי חתיכות. אני גם ככה עטופה ביותר מדי שכבות סלוטייפ, אין לי רזרבות מנטליות למשחק בחינת האלסטיות שאתה משחק עם עצביי*
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
