ואחרי כל כשלון
אני תוהה
אם המציאו בכוונה חידות כמוני שאין להן תשובה
יום יבוא וישבר לי לנסות להחזיק את שאריות הכבוד העצמי שלי, והבדידות והחרמנות והכוס שלי יצרחו לשמיים ויגרמו לי ליפול עלייך.
יום יבוא ואני אצא עלייך כמו שבחיים לא יצאתי על אף אחד, בשילוב של צעקות צרחות ואגרופים ואטיח בך את כל הפאקים הקטנים שלך ששמרתי אצלי ולא הוצאתי כי רציתי להשאיר אותך קרוב.
יום יבוא ואחליט שמאסתי בחיים הבורגניים, שהגיע הזמן שלי להשיל מעליי את המסיכה הנורמטיבית ואגלה את המכשפה שיושבת מאחוריי הפרצוף היפה, זו עם השערות המרוטות, הנירוטית, העצבנית והרעה. שתתקע גריז בכל מילה שתצא מפיך, שתקטול ותעקוץ.
יום יבוא ואתנפל עלייך, ואנשק מרצוני האישי, בלי לחכות שתרכן קדימה ראשון, אקפוץ עלייך ואשבור את החומות שהורגלתי לעטות סביבי.
יום יבוא ואני אפול לרגלייך, לא בקטע של שליטה וחתלתלות חמודה, אלא בקטע של כוסעמק, עד שמצאתי את האחד [הנוסף] שנפשי כמהה אליו- אל תעז לעזוב אותי כי אתה לא יכול להתמודד עם המורכבות שלי.
יום יבוא ואני אתפוצץ, אני אתפחלץ ואוציא עלייך את כל התסכולים של הבחורים האחרים בחיי, אלו שחרמנו, שהיו יפים מכדי שעיניי יוכלו לשאת אותם, אלה שגרמו לי לפרוש מהמשחק ואלה שגרמו לי לדמם עד זוב דם, אלה ששרטו ופצעו והכאיבו ושימחו וגנחו וזיינו ואלה שסתם היו שם כשפתחתי בפניהם את בית החזה.
וכשהיום הזה יגיע, תדע שאתה לא תוכל להנצל ממני, אני אגרור אותך, אמשוך בשיער שאני כל כך מתעקשת שתגדל, אתעלם מהבעיטות, הצעקות והכוח הפיזי שלך. ביום הזה אתה תיגרר על הרצפה במשיכת ידיי החזקות [תתפלא לגלות כמה כוח פיזי יש לבחורה שנשבר לה], אפיל אותך על הרצפה ואשרוט אותך עד זוב דם, אזיין לך את הצורה עד שאגמור ואגמור ואגמר. אגמור אותך איתי, אמצוץ ממך את כל החיים שהאחים שלך לאותו המין לקחו ממני.
אנשך לך את השפתיים עד שייקרעו, אצרח לאוזנייך עד שיתרחשו, אגע בכל פיסה שלך עד שתאבד את התחושה שלה, אוציא ממך כל טיפת זרע עד שתתייבש לי בידיים. אני אהרוג אותך. חד משמעית. ברגע שזה יקרה אתה לא תצא, אתה תשאר שם על המיטה, תיוותר שארית של מה שהיית ומה שייחלת להמשיך להיות בעוד שאני אתמלא בחיים שלקחתי ממך ואשאיר אותך כמו שבאתי אלייך בהתחלה.
יום אחד. תתפלל שהוא לא יבוא. ואם יבוא, תתפלל חזק יותר שאתה לא זה שיהיה בסביבה שלי.
כי עכשיו אני על הקצה.
בלגאן של בנאדם.
כשהציורים של פיקאסו הם המצב התודעתי התמידי שלי.
אני יודעת מה מגיע לי, מה אני שווה ומה יש לי לתת.
כרגע מפנה את כל המשאבים האלו פנימה, לחיזוק פנימי ועצמי.
האביב הפנימי שלי מתחיל.
למרות שלא תוכל לקרוא, תודה לך חבר יקר, על המילים שנאמרו והיו צריכות להיאמר.
הלב המרוקן מתחיל להתרחב מהחזרה לקן
ומתמתח עוד לפני שהמנועים התחילו לעשות את פעולתם
מקווה שהוא לא ייקרע לי
כבר מתגעגעת
*מעדכנת* עבר לי וכמה טוב שעפת
אחרי שיחה מלב אל לב עם חברה קרובה (שאת ליבה טכנית נתנה לאחר ועכשיו מארגנת את הטקס לקהל הרחב) הבנתי עד כמה אני מדהימה.
כן, פשוט מדהימה.
פייטרית אמיתית.
אמנם ככל לוחמת סוחבת על עצמי צלקות, אבל זה רק בגין הנצחונות שלי במלחמות (כלפי חוץ ופנים).
לקרוא לי כלבה זו טעות, אני חתולה. קמה על הרגליים אחרי כל נפילה וממשיכה.
ובחיי כמה דברים שאני מתמודדת עימם.
ואני חזקה.
לפעמים יש לי גם רגעים כאלו של הארה.
**הערה: הכותבת דוגלת בהכרזות עצמאיות ללא תלות בגורמים חיצוניים. לעיתים היא נעזרת וצריכה, ככל האדם, ולעיתים היא פשוט מכירה בערך של עצמה ובנהדרותה**
תיעול רגשות זה דבר חשוב
בפרט כשזה מגיע לאנשים הלא נכונים
שירי קיץ מטבעם נועדו להקפיץ אנשים בבריכה ולהזרים קצת מזומנים לאמנים
בלי יותר מדי משמעויות
לא אצלי
לפני שלוש שנים שיר כזה גרם לי להיתפס על משפט שעזר לי להסתכל בצורה אחרת על הדברים. הלכתי להופעה של הדיג'יי כמובן להרגיש את החופש הזה בוורידים.
שיר כזה תפס אותי גם עכשיו, ארבע מילים מלוות בקצב (שאיכותו מוטלת בספק בקרב רוב הציבור) לא יוצאות לי מהראש.
מתחילות לחלחל מעבר
מסייעות לי להבין
בעצם.. ייתכן שהממזרים הללו מכוונים לשם, משתילים את המסרים שלהם וגורמים לנו לזמזם אותם
מסקנות:
כשאת בוחרת שיר שמפרק אותך לחתיכות, עשי לעצמך טובה ותדאגי שהוא לא יהיה אחד שמשמיעים במסעדות /בתי קפה בתדירות גבוהה.
***
החברה הכי טובה שלך מתחתנת, הכל טוב ויפה. אבל לגלות שזה יקרה בעוד חודשיים שלאחריהם היא תעבור לאזור חיוג אחר זה פחות נחמד.
***
לכי תסבירי לבחור נורמלי עד כמה את דפוקה.
שלא משנה מה הוא יעשה את תשארי דפוקה.
ותדפקי גם אותו בדפיקויות שלך.
***
תמיד נחמד להרגיש מכשפה, כזו שמרגישה דברים לפני שהם קורים. בייחוד כשזה קשור לתקופה של שינויים שאת נכנסת אליה יחד עם האנשים שסביבך.
זה פחות נחמד להבין איפה את עומדת מולם ועד כמה הדרך שלך רחוקה, מעצמך, מהם ולהיזכר במקום שהייתם בו לפני שנה.
***
זה משונה לראות חברה שהפעם האחרונה שנפגשת איתה הייתה כשעוד לא התמוטטו עלייך כל כך הרבה קירות.
***
אז לאחר שהסברתי את עצמי, אני מיישמת
***
מעקצץ לי בשד שמאל, היכן שידך השאירה סימנים בדיוק לפני החופשה. סימנים שבגינם מרחתי משחה לא ברורה, ניסיתי להסתיר למרות הביקיני ובסוף גם לא נתתי לו לראות.
***
למרות שביקשתי שלא תיצור קשר והיית ממש קשוב. קצת בא לי שלא תהיה. יודעת שזיהית אותי בבריכה ואם לא, המבטים שנעצתי בך בוודאי סייעו. גם כשהיינו כל כך קרובים פיזית ואפילו באותה הקומה במלון עדיין לא עברנו את החיץ הוירטואלי. בטוחה שהייתי פחות רזה משדמיינת ואתה פחות זכיר. עדיין אתה גורם לאצבעות שלי לעקצץ.
***
everything you can do i can do better. ככה זה מרגיש במחול שאנחנו רוקדים. אולי לא, ואני סתם מייחסת לך ישראליות.
***
מחשבה יוצרת מציאות, והמציאות הולכת להיות נפלאה.
***
מחשבה עלולה ליצור גם נאחס, אז אני מרגיעה.
אחרי כל יום פרודוקטיבי מגיע יום כזה
השאלה היא אם החוק הזה חל גם על תחומי חיים אחרים
אולי זה הזמן לתרגל קול פנימי עמוק שגם יהדהד
ביצ'ית הם קוראים לזה, רק חבל שאני יודעת להיות שני סוגים של כלבה בפנים וסוג אחד של כלבה כלפי חוץ
בתקופה כזו של שיפוצים כלפי פנים וחוץ עולה בראשי מחשבה משעשעת
לקנות את האותיות המצחיקות הללו שמרכיבות מילים בנאליות לקישוט הבית
ליומיום - beach
לכשיבוא אדוני - bitch
שתי אותיות במגירה, שתי דמויות שלי בעולם וראש אחד מלוכלך שמחבר הכל.
מה שלומי אתם שואלים?
כמו זבוב..
למה?
כשכל המטרה שלך היא לעוף החוצה
ובטעות יש איזה חלון זכוכית שמפריע
למרות ששקוף שזאת הדרך
אז כשפותחים אותו
ובמקום לעוף לחופשי
את מוצאת את עצמך נתקעת בין שתי זכוכיות
כזה.
שתי נקודות אדומות על בית החזה
גרון שהתייבש במעט ואני בולעת רוק בחרדה לגילוי סימני כאב
מין סמי שפעת כשנאמר לי שלכולם זה קורה ושזה רק מהמזגן
ולמרות שמסביבי אומרים לי שאין לי מה לדאוג
אני מפחדת בטירוף
שאולי חולשת התסמינים אינה פרמטר
ושאני חולה
לא לפתוח פה לשטן, לחשוב חיובי
ולמרות שעמוק עמוק בפנים אני באמת מאמינה שאני בסדר
אני משקשקת מפחד
משגעת חברה
מטפסת על הקירות
ומקללת את הרגע
כוסעמק
כשאני מתחילה לכתוב אני באמת מתכננת לדבר אחד. הבעיה היא שמחשבה מושכת מחשבה, ופתאום ברגע ששחררתי אחת כל השאר מצטופפות לי בפינה של המוח.
וזה מתחיל ללחוץ לי, ממילא מקום האכסון שלי הצטמצם פלאים.
אז אני מתחילה באחת, וכל השאר מבקשות לצאת לאחריה, קשורות אחת לשניה.
כמו פלאג חרוזים אנאלי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
