מאוד מוזר לי להתבגר ולאבד עניין בדברים שפעם היו נראים לי מרגשים.
מיום ליום אני מרגישה שחלקים מתוכי נכבים זה אחר זה.
הלוואי ובעוד עשר שנים אצליח להתרגש מהדברים הקטנים
ולא אהיה אפורה ומשעממת.
אני רק בת 21.
טוב מי היה מאמין שבעוד יום וחצי אני מסיימת שירות צבאי מלא?
היה ברור לי שאצליח לסיים בכבוד אבל פייר? הזמן טס ברמות.
פתאום כל השביזות הקטלנית נראית כמו ימים יפים ומשמעותיים.
מאמינה שכל המילים הגדולות של "זאת התקופה הכי יפה בחיים" נכונות
ועם הזמן הוינטג' יצבע את התמונות ויתן להן גוון נוסטלגי.
אני לוקחת המון מהזמן הזה. השתפשפתי כהוגן וזה חידד אצלי פינות.
אני שמחה שלא משנה כמה קשה היה - לא ויתרתי לעצמי!
התקדמתי והתמקצעתי והוצאתי מעצמי את המקסימום.
והכי חשוב, לא שכחתי להנות מכל רגע.
שנתיים משמעותיות ברמה הכי גבוהה.
מכאן מתחילה דרך חדשה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
S I V A N