כשאני מרגישה פחד או חוסר ודאות,

ואין לי כוח להילחם בכאב.

כשהשביל בהמשך הדרך מטושטש ואין אור בקצה המנהרה.

כשהעולם סוגר עליי והאוויר חנוק לנשימה.

ידי הריקות מגששות אחר חום גופך ויידיך הרכות מושטות אליי.

מבטך הרך מרגיע ומסביר ובמגע ידי בידך הכל נעלם כלא היה.

זה כל מה שאני צריכה.

לאחוז בידך. לצעוד לידך.

את מובילה אותי בדרכך, כך שגם בעיניים עצומות אדע לאן אני צועדת ומדוע.