יצאנו פעם, בערך 4 חודשים.
זו הייתה תקופה טובה...
בילינו המון ביחד, אינספור שעות, ישנים מחובקים, המון חיוכים. מלא סקס.
אבל.. זה נגמר.
"אני לא רוצה להתחייב, אני רוצה לצאת עם הרבה בנות, אבל בגלל שאני איתך, ובגלל שכייף לי איתך אני לא מסוגל לצאת עם אחרות"
"אני לא רוצה לצאת איתך ועם בנים אחרים, אני רוצה לצאת רק איתך"
"אני מצטער, את טובה מידי"
משהו כזה..ואז זה נגמר.
לפני כמה זמן ראיתי אותו במסיבה. שנינו שתינו חייכנו נהנו עם החברים שבאנו..
איכשהו סוף הערב מצאתי את עצמי לוקחת איתו מונית לדירה שלי.
חייכנו כאילו מעולם לא הפסקנו לבלות אחד עם השניה, כאילו לא עברה מאז שנה...
חייכנו וחיבקנו ונגענו בידיוק בנקודות שאנחנו יודעים שהשני או השניה אוהב\ת.
זה הרגיש חם, מוכר, ידוע, אוהב.
שכבנו התענגנו ושקענו לשינה עמוקה מחובקים.
המוח שלי לא עבד, לא עצרתי דקה לחשוב מה אני עושה... פעם שעברה הייתי עצובה, מאוד, היה לי מאוד קשה להמשיך הלאה.
כאב לי שזה נגמר בנינו, היינו כל כך טובים ביחד, אבל הוא...ילד.
הוא רצה לנסות, להתנסות, לכבוש... וזה באמת מה שהוא עשה...
בבוקר חייכנו אחד לשניה ושכבנו שוב, חזק, עמוק, מפרק ומענג.
ואז... אז דיברנו קצת, צחקנו על המצב ושאלנו אחד את השניה האם זה מוזר...
כשהלכת המחשבות צפו, חשבתי לעצמי למה אני נכנסת לזה שוב?
האם אני צריכה את זה?
הרי היה לי כל כך קשה אחרי שבחרת ללכת בפעם שעברה...
מצד שני, כשהלכת..הרגשתי גם שהייתי עצובה לחינם, לא ראיתי בך את הדמות הזהורת הטהורה שראיתי בך אז...כשהייתי צעירה.
אתה הפכת להיות סוג של זונה ממין זכר, ואני... המשכתי לחקור את הגברים שאני יוצאת איתם , חלקם ברצינות חלק סתם לרגעי השיעמום.
בפעם השניה שנפגשנו מאז אותו מקרה...דאגת להבהיר לי את המצב שאתה נמצא בו.
את העובדה שאתה עדיין לא רוצהל היכנס למערכת יחסים רצינית, את העובדה שאתה מתחיל עם כל מה שזז.
ואת העובדה שכייף לך איתי אבל פה זה נשאר, עכשיו הכל בידיים שלי.
ואני? אני מבולבלת. לא יודעת מה לעשות
שיר שלא קשור
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: