
היום הייתי עדה לעוצמת המגע בין שתי ידיים אנושיות, לחוויית השיתוף בין שני עולמות זעירים. עור עם עור, אצבעות המוצאות את מעונן על ידו של השני. הרכות שבה אדם אחד מחפש את נפשו של אדם אחר בתוך תערובת של כאבים וזיכרונות המשתקפים בתווי הפנים. המבט הנוכח, המבין ללבו של האחר ומשתדל לנחם אותו בעת ייסוריו ולהושיט לו מזמנו.
המילים הנאמרות מתורגמות מידית לתנועה, להתנסות, לקשב. יש מקום רק להקשבה שמקורה במצולותיו של הפרט; יש מקום רק לקול המחפש כף יד פתוחה להישפך לתוכה. יד אחת עוטפת יד אחרת בשמיכת תלאים ותקוות רקומות בקצותיה. שני שותפים, שני סיפורים, שני וידויים בתוך הסיטואציה האינטימית ביותר, אשר יוצר המגע האנושי כשיד אחת משתלבת בריקוד המהוסס של יד אחרת.