כל-כך הרבה דברים מציפים לי את המחשבות ואין לי מושג איך לפרוק אותן כדי לנקות את הראש וללכת לישון ברוגע. האמת היא שאני הרוגה מעייפות. בחמישי הייתי עם Light והיה מצחיק ומטורף (אני אוהבת אותו! והוא יותר!), היציאה של שישי הייתה מעפנה עם הבנות והבנים וחתכנו מוקדם הבייתה, והיום הייתי עם אנה בארומה, אח"כ זרמנו אליה לבית בשל כאבים עזים שתקפו אותה ואח"כ 24 אסף אותי.
היום שמתי לב שאני כבר יכולה להיכנס לבית שלו, להוריד את השכבות המציקות, לזרוק את התיק והנעליים איפה שבא לי, ללכת להתרענן בשירובטיה (*עלה לי עכשיו, נו - כשיש גם שירותים וגם אמבטיה באותו ה-"חדר"... אצלי זה מופרד...), לשים קרם גוף, לפתוח את המקרר ולקחת לשתות, לשכב על הספה ב-"תנוחה הזו" שלכל אדם יש רק בספה הפרטית בבית שלו, בקיצור - אצלו אני מרגישה הכי חופשיה שבעולם, אפילו יותר חופשיה ממה שאני מרגישה בבית שלי. רק אני והוא.
תמיד חשבתי שאחשוש מסוג כזה של אינטימיות, להיות עם מישהו באותו הבית ולהתנהג כרגיל, לספר לו על היום שלך ולהתחבק איתו ולצחוק איתו, לנוח איתו ולחלוק איתו... זה נשמע אולי "זקן" לחלק מהאנשים, אבל דבר כזה בחיים לא חוויתי. לא ראיתי את ההורים שלי מתחבקים על הספה או הולכים לישון ביחד. ההורים שלי התגרשו כשהייתי כולה בת שנתיים, אולי פחות, וחוץ מתמונות של רגעים שאין לי בזכרון אלא רק באלבומים - אין לי בעצם כלום.
חשבתי היום שיכול להיות שאני דווקא אסתדר עם זה טוב, הרעיון הזה של לקום בבוקר בזרועות מישהו שאני אוהבת, להרגיש איתו חופשיה... לא היתה לי התמונה של זוגיות מהמבט של ילד על ההורים שלו (הייתה - אבל מקולקלת) ותמיד שפטתי אותם על זה שהם הביאו אותי לעולם מפורק. ולאחרונה אני קולטת שלהורים יש גם סיפור משלהם עצמם. אם אהיה נשואה אי פעם, תהיה עליי גם האחריות להיות אמא טובה (דבר שלמזלי אני כן יודעת מה הוא) אבל תהיה עליי גם 50% מהאחריות להיות במערכת יחסים טובה.
אני יודעת שזה לא מה שאני אמורה לחשוב עליו עכשיו, אבל אני לא יכולה להיפטר מזה... זה נשמע לי כל-כך כבד על הכתפיים. זה הדבר שלמרות שאני משתדלת לדבר עליו כמה שפחות ואם כן אז רק כדי לציין כמה שזה רחוק ממה שאני רוצה, זו אולי הכמיהה הכי גדולה שלי.
כשהייתי קטנה הייתי חושבת שההורים שלי לא הצליחו, אבל לפחות נולדה להם ילדה מצליחנית - אין מצב שאני אכשל איפה שהם טעו! ובכל זאת, גם אם תזרקו אדם שלא יודע לשחות אל תוך בריכה לא תוכלו לצפות ממנו לדעת בן רגע, ולא משנה כמה הרצון שלו גדול. את הדברים האלה צריך ללמוד, ובתור אחת שרוב חייה מתעסקת בללמוד דברים חדשים - אני נהנית אפילו יותר, עכשיו, ללמוד משהו שתמיד השתוקקתי לטעום ממנו. חיי זוגיות.
אני בטוחה שיצא לי פוסט מכוער, אפילו לא יצא לי לקרוא אותו ולתקן משפטים מטומטמים או קטועים. אבל גם ימים כאלו, של עייפות, צריכים להתקבל בברכה... הו, ד"א, הצטלמתי השבוע לעיתון ויש תמונות בפייסבוק ובאינסטגרם שלי (רשומים ברשימות של הבלוג) אז מי שרוצה מוזמן להיכנס ולראות. יש גם כתבה באשדודנט! זה אחד הדברים היותר כיפיים ומאתגרים שיצאו לי לעשות. אני פשוט אוהבת את הקטע של האיפור והשיער והעיסוק בי כי ביום-יום אני בהחלט הולכת על היופי הטבעי; שער חלק, איפור מועט מאוד. אני אוהבת את העמידה מול המצלמה, ובכלל להיות בתוך סט מגניב כזה... הצטלמתי במוסך עם כלים וג'יפ ענק ומלוכלך, מעיל עור וג'ינס קרעים... משהו מגניב! כיף גם לסיים צילומים ולראות את הצלם מחייך אליי בסיפוק. מאחלת לי ולכם שכל יום יהיה מוצלח שכזה כי בכל בוקר יש לנו הזדמנות חדשה לשנות וללמוד, ושבוע טוב!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
