שלום לכם קוראים יקרים!
אני כרגע נמצאת בוויכוח סוער עם אחותי הקטנה והטיפשה. למה? כי היא עושה עבודה, ורוצה להעיף אותי, מהחדר שלי, ומהמחשב שלי!
היא טוענת שהרעש של המחשב מפריע לה. עלק.
המוח המפגר שלה מפריע לה. לא המחשב! טוב אני אתעלם ממנה וזהו.
אז לצערי הרב החופש כמעט ונגמר, ואני בהחלט מרגישה שמיציתי אותו. יצאתי קצת יותר עם החבר'ה, גם לעיר וגם להופעות בעפולה.
למרות שאנלא הכי מחבבת זמרים ישראלים, בחרתי כן להמחץ בין הקהל המרובה שהיה שם [13,000 איש בהופעה של שלומי שבת ופבלו רוזנברג,
ואולי אפילו יותר ביום שלמחרת כשהופיעו שלישיית מה קשור ושלישיית כוכב נולד 6]. שרתי, צרחתי, צחקתי, ובאמת שהיה לי כיף.
האמת היא שאת המטלות מבצפר הזנחתי לגמריי, וכרגע אני נמאצת בלחץ מטורףS: יש לי יומיים לסיים לקרוא ספר מפגר באנגלית, לעשות שיעורים במת', לשון,
הסטוריה, לסיים עבודה בכימייה ולהתכונן היטב למבחן בתנ"ך.
לא יודעת למה, אנלא מודאגתXD
לצערי, אמא שלי החליטה שכדיי להתחיל לטפל לי בשיניים. זה לא שאני צריכה גשר או משו, יש לי שיניים ישרות מאוד. אני בסך הכל צריכה 4 סתימות מסכנות.
אבל אני ממש ממש שונאת רופאי שיניים, ככה שאפילו סתימה מסכנה זה סיוט בשבילי. אני נשכבת על הכיסא הזה שמחובר לכל
המכשירים והמכונות המפלצתיות האלו, [ שאמור להיות נוח כביכול], ומתייסרת.
הקטע הוא, כמה כבר אפשר לפתוח את הפה? כמה זמן? כמה ? וכמה אפשר לשמוע את אותו המשפט המייסר: "לפתוח, לפתוח חמודה"?!?!?!
אני מצטמררת רק מהמחשבה שהוא הולך לקדוח לי בשן, אז תארו לכם איזו התפחלצות אני עוברת כשהוא עושה את זה. X___X
ואז כשאני נוגעת עם הלשון בשן אני מרגישה בור ענקי בתוכה- ההרגשה מזוויעה. אני שוכבת ובפה פעור לרווחה ומסכלת עליו ועלייה, קודחים לי בשן
ושואבים רוק מהפה שלי וחושבת לעצמי: האם כל הכסף שהם מקבלים באמת שווה את זה?S:
זה לא סוד שלהיות רופא שיניים בכלל רופא, זו עבודה קשה שדורשת המון שנות לימוד [7 או משו] אבל אני תוהה לעצמי, האמת זה באמת שווה את זה?
יש לי עוד 3 סתימות לעבור, אני ממש רוצה שזה יעבור מהר.><"
כשהייתי בבצפר יסודי, חשבתי על הו'ניקים שעומדים לסיים והם גדולים ומה עובר עלייהם, ואם הם מתרגשים לסיים יסודי, וכל מיני כאלה.
כשהייתי בכיתה ז', הופעתי ב"שירוגוזין" שזו מעין תחרות שירה כזו שנערכת באופן קבוע מדיי שנה כדיי שהי"בניקים יוכלו להרוויח כסף ממחירת הכרטיסים למסיבת הסיום שלהם, והם נראו לי כאלה גדוליםO_O ועכשיו.. אני עוד שנה בי"ב, ואני מרגישה כזו פיצית><
ועוד שנתיים בכלל! אני אהיה חיילת! מה שאני בעצם רוצה להגיד, זה שהזמן פשוט טס. לגמריי. עוד לפני שאנחנו מרגישים, אנחנו פתאום בכיתה א',
ואז פתאום בחטיבת ביניים ואז בי"ב ולפני שהספקנו להגיד ביי ביי לבית הספר אנחנו מוצאים את עצמנו לבושים במדים ומשרתים בצה"ל את ארצנו.
אז יצא לי אתמול לקרוא בבלוג של סווטה [שהייתה בפעילים וחזרה למי שלא מכיר] על החוויות שהיא עברה בטירונות ועל החודש הראשון בשירות שלה בצה"ל...
וזה גרם לי לרצות גם. לרצות להעביר את הזמן קדימה. להיות עכשיו חיילת. לשלוט בזמן.
אבל רק לכמה רגעים.. כי אסור לפספס שום דבר מהחיים שלנו.. אני אנצל את הזמן הזה שיש לי עד לצבא כמו לעשות דברים שבצבא יהיה לי אסור לעשות
כמו ללבוש כל מה שבא לי P:
קיצר, לקח לי שנה לכתוב את הפוסט הזה וזה מעצבן ריצחXD הא! ואני שמחה לבשר פה, כי התחלתי את קניית הבגדים לחורף 2008-2009!! [יש מצב תמונות בפוסט הבא!].
קניתי פיג'מה יפה כזו בסגול לבן, ו-2 טרנליגים. אני צריכה לקנות רק: כמה סריגים, סקיני משובץ, מגפיים, כובע מגניב שנדלקתי עליו, מעיל, אפודה, ועוד כמה דברים מגניביםP:
עד כאן להיום, אוהבת, נערה מתבגרתP:
נ.ב- אתם עדיין מוזמנים להצטרף לטבעת החדשה שלי- "עברית שפה קשה, הא?!" 
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
