אני לא מצליחה לאהוב כשלא טוב לי בחיים האישיים שלי. במיוחד אותך. 

ואני רוצה לאהוב אותך. יותר ממה שאני רוצה להרגיש טוב בחיים האישיים שלי. 

והייתי מסוגלת לשים את עצמי בכוונה באש רק כדי לתקשר איתך. ודיברתי על כל הדברים הכי נוראים רק כי זה חיבר בינינו. (וזה נשמע כמו משהו שאמרתי על טל אבל זה עליך הפעם.) 

הפינפונג של זוגיות דופק אותנו במקרה הזה, שנינו מבואסים, שנינו מקווים שהצד השני ירים, והדבר היחיד שקורה הוא שאנחנו רק מפילים. כי אף אחד מאיתנו לא חזק מספיק כרגע. 

אני מתה על השמחה שלך, אתה מרגיש מעולה בשמחה שלי. ואם היינו שנינו כאלה הקשר הזה היה ממש מדהים. שמדי פעם בנפילות הקטנות היית מרים אותי, ואני אותך. וככה זה היה צריך להיות. ששנינו בטוחים בהרגשה הטובה שלנו לגבי העולם. 

בגלל זה אני מרגישה כלכך הרבה אחריות על האושר שלי. כי הוא מרים גם אותך. וכשאתה מרגיש בטוח גם אתה אוהב יותר. 

ובגלל זה כלכך נורא לי כשאני לא. 

וכשאתה מסוגל להרים אותי אני מרגישה מעולה ונכון להיות איתך ובחיים אידאלים הייתי רוצה שתמיד תהיה שמח כי כשאתה שמח לי הרבה יותר קל להיאכז בך. וכשאתה לא אני עסוקה בלחפש את זה במקומות אחרים. ואז לזרוק את זה עליך. 

ואני חושבת שחשוב לי ממש להבין את זה.