החיוך ירד מפניה, היא החלה לעשות חישובים, אם הוא התחיל בגיל 16...
"אבל לא עם כולן הייתי", הוא שוב קטע, הפעם את מחשבותיה. 
"עכשיו ממש בלבלת אותי", ענתה לו היפה. 
"יש לי כתיבה, תביני, שמרימה. וגם קול..."
את הקול היא הכירה, אך המילים הכתובות סקרנו אותה. 
"אז למה בתול?", היא שאלה. 
"סבלנות", הוא ענה.
היא לא יכלה לחכות, אבל היא תגלה בהמשך. וכשביקשה לקרוא אותו הוא הפנה אותה לכתביו, וכשרצתה עוד, הוא כתב לה, סיפור אישי - הסיפור שלה!
והיא אהבה, והתקפלה, והתחברה והגיעה לשיאים יפים, אך לשאלה אחת לא קיבלה מענה - לכינוי שלו. 
"סבלנות", הוא אמר לה, בפעם ההיא אחרי ששכבו (באמת) והיא לא יכלה לחכות.