הגיגיו וחייו של אדם

זה (עדיין) לא מאמר מנומק על "כדורגל יפה מול כדורגל טוב" כפי שמובטח משמאל, אבל זו תובנה שהגעתי אליה לגבי מאמן נבחרתנו אבר(ה)ם גרנט ולגבי עצמי.

להבנתי, הגישה של גרנט באשר לקמפיין הקדם-מונדיאל הנוכחי הייתה: לעבוד על המנטליות של הכדורגלנים הישראלים שלא יישברו לאחר ספיגת גול אחד, ולשחק משחק זהיר ככל האפשר, לא להעז יותר מדי כדי לא לתת לנבחרת השנייה לאיים חלילה, ואם אחד מהשחקנים של הנבחרת המסוגלים להבריק בפעולה עצמאית (בניון, בניון, אולי גם יוסי בניון) יעשה מהלך יפה- מה טוב. גרנט הצליח בהשגת מטרותיו בצורה נהדרת- הנבחרת סיימה את כל משחקיה מול יריבותיה הישירות- צרפת, שוויץ, אירלנד- בתוצאות תיקו. בכל פעם בה הנבחרת נכנסה לפיגור היא לא נשברה מנטלית (בניגוד לעבר) והישוותה. במצב של שוויון, הנבחרת פשוט שיחקה כדי להמשיך עימו עד לסיום המשחק. היא לא תקפה כשלא הייתה חייבת. את אותה השיטה היא יישמה גם במשחקים מול קפריסין ובמשחק מול איי פארו. ושם היא אפילו ניצחה. המצב שנוצר כעת הוא שישראל תלויה בתוצאות של הנבחרות האחרות, אם תנצח את איי פארו בבית. במצב מסוים אנחנו עשויים אפילו לעלות למונדיאל מהמקום הראשון (לא נראה סביר כרגע). במצב אחר- לא לעלות; בכל מקרה, זה לא תלוי בנו.

זו הייתה הגישה הכללית של גרנט מאז ומתמיד, ואני תמיד הייתי "אוהד" שלו. כשהוא מונה למאמן הנבחרת תמכתי במינוי שלו. עכשיו דעתי השתנתה. אני שמח מאוד על ההצלחה המנטלית של הנבחרת, וחושב שהיא מאוד חשובה. אבל אני מאמין שחוסר-ההעזה של גרנט וההעדפה שלו לשחק על תיקו היא בעוכרינו, היא לא טובה, ואם ישראל הייתה מתקיפה ומעזה יותר ואפילו מפסידה בגלל זה, זה היה רק עוזר בטווח הארוך. אבל אני לא חושב שזה מה שהיה קורה; אני מאמין שהעזת-יתר הייתה משפרת את התוצאות.

אני מאמין שבסיום הקמפיין הזה גרנט צריך ללכת, ולא משנה מה יהיו התוצאות, כי הלא התוצאות לא תלויות בישראל (כמובן, אם הנבחרת תעלה למשחקי ההצלבה אני לא חושב שגרנט צריך לעוף לפני המשחקים). ההצלחה שלו בשיפור המנטליות ראויה, ואני חושב שאפשר יהיה לציין אותו כגורם חשוב בעלייתה של הנבחרת ממבט היסטורי (אני מזכיר לעצמי לציין את זה בפוסט אחרי זכיית ישראל במונדיאל 2022). אבל עכשיו צריך גם מאמן שיאמין ביכולת לנצח; את זה אני חושש שאין לגרנט.