הגיגיו וחייו של אדם

פעם, בפורום האובייקטיביזם
האמריקאי http://www.objectivismonline.net/ ראיתי משהו מאוד לא
נעים: הובעה דעה מסוימת, ואחד המגיבים הקבועים אמר שמי שיביע דעה כזו הוא
[וכאן הוא נקב במושג מאוד שיפוטי, שאני פשוט לא זוכר מה הוא היה ולצערי
אני גם לא זוכר מספיק בשביל לקשר לחילופי-הדברים הספציפיים]. אז, ציין
מישהו אחר שאדם נוסף שהביע דעה כזו הוא ליאונרד פייקוף, יורשה הרוחני
של ראנד; המגיב הקבוע אמנם המשיך לחלוק על העובדה אבל מיתן מאוד את הטונים
שלו. אני מצאתי במיתון הטונים הזה ביטוי תופעה מאוד מביכה
שראיתי הרבה בפורום ההוא*: ההליכה לקולקטיביזם, הרגשת החופש של
האינדיבידואל להביע דעה שתתאים למחנה אליו הוא משתייך ולא דעה שהוא עצמו
שפט בבירור האם היא נכונה או לא.

סכנת הקולקטיביזם היא גדולה מאוד, וצריך להילחם בה בהתמדה, אלא-אם-כן אדם
מסויים הוא נדיר באמת והסכנה לא קיימת עבורו (כמובן שעבור חלק ניכר
מהאנשים "הסכנה" אינה קיימת כי הם קולקטיביסטים בבסיסם; אני מדבר על אנשים
כמוני שמתיימרים ליותר). 

  *ליודעי ח"ן אובייקטיביסטי אציין כי הפורום הוא
פורום תומכי ARI מוצהר, שבכללים שלו מופיע איסור על "השמצת" ראשי ה ARI
ו"עידוד" הצטרפות למכון של דיוויד קלי או למפלגה הליברטאריאנית.

שיניתי "הליכה למחנאות" לקולקטיביזם/חשיבה קולקטיביסטית. נשמע לי הרבה יותר טוב, גם אם נשמע פחות מקורי.