הגיגיו וחייו של אדם

זו סתם תובנה בלי  מסקנות בצידה: 

יש לי זיכרון טוב מאוד בתחומים מסויימים- אני זוכר מספרים טוב מאוד, ואני גם זוכר שיחות עם אנשים ואפיונים של אנשים: אני יכול לדבר עם אדם אחרי כמה שנים ולזכור דברים שהוא אמר לי. לאחרונה גיליתי כמה העובדה שהזיכרון שלי טוב לעומת זה שיש לי זיכרון טוב מאוד מאוד בתחומים מסויימים- אני זוכר מספרים טוב מאוד, ואני גם זוכר שיחות עם אנשים ואפיונים של אנשים: אני יכול לדבר עם אדם אחרי כמה שנים ולזכור דברים שהוא אמר לי. מצידי היחסים הם המשכיים, ומצד האדם האחר הם לעיתים קרובות לא.  

לא מזמן הייתה לי שיחה רגישה עם אדם קרוב מאוד, שנגעה בתחום מסויים בחייו שתמיד לגלגתי עליו. לפני כמה שנים ציינתי לאותו אדם שלמרות הלגלוג על היותו כישלון באותו תחום, אני בעצם מעריך אותו מאוד על אומץ-הלב בו נקט ברדיפתו אחרי מטרה מסויימת, גם אם נכשל, במקום להישאר בבינוניותו (אני מתנצל על הסגנון הלא-ברור, אמנם הדוגמה הזו חשובה אבל אני לא מעוניין לחשוף את הנושא שעליו מדובר באינטרנט). ואז, לא-מזמן, התבטאתי שוב בשעשוע מסויים על הנושא, והוא בתגובה פתח בהסבר ארוך על הסיבה לכך שהלגלוג לא מוצדק. אמרתי לו "טוב, את זה שאני מעריך אותך אתה יודע" והוא אמר "לא, איך אני אמור לדעת?". והתברר שהוא פשוט שכח, וזה שינה את כל המשמעות שהתכוונתי שתהיה ללגלוג הזה.  

והאירוע הזה גרם לי לחדד את התובנה הזו- עד כמה שהזיכרון הוא חשוב ומרכזי.