הגיגיו וחייו של אדם

אדם, אינדיבידואליסט, סטודנט(ולא רק במובן הפורמלי של המושג) כותב כאן דברים שעוברים לו במוח. מי שבאמת רוצה להבין על מה הבלוג- שיקרא קצת.זהו.

כינוי:

מין: זכר

RSS: לקטעים לתגובות

הבלוג חבר בטבעות:

זהב

קטעים בקטגוריה: ׳₪׳•׳׳™׳˜׳™׳§׳”. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הנגבי

שמעתי עכשיו ראיון עם נינו אבסדזה, שאמורה להחליף את הנגבי בכנסת, והיא אמרה שהיא עוד לא חושבת בכלל על זה שהיא נכנסת, והיא בעיקר המומה על העונש הכבד וכואבת את כאבו של צחי, ואז אמרה משהו בסגנון "אני חושבת שכל המדינה עצובה עכשיו וכואבת את כאבו".

ואני חשבתי על הכותרת:
הנגבי בחוץ-ישראל כואבת ובוכה
שיר לקלון- דקות לפני השסע*
(הכוונה לשסע העמוק שנוצר בחברה, כי כידוע רק הנגבי יכול היה לאחד בין הליכוד לקדימה וכך להביא שלום וביטחון לכל עם ישראל)

*אם הרפרנס לא ברור למישהו וזה מספיק מעניין אותו, שישאל.

נכתב על ידי , 9/11/2010 12:54 בקטגוריות מן העיתונות, מן התקשורת, פוליטיקה, אקטואליה, סאטירה מקורית
הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

יאיר לפיד- ציניות, פחדנות? או אולי סתם סרבול?

עוד לא החלטתי אם הטור של יאיר לפיד מהיום הוא ציניות לשמה- "יאללה, הרי בכל מקרה מניפולציות פסיכולוגיות תקשורתיות קובעות את הכל, אז שמתנגדים עסקת שליט יעזבו את הציבור מהטיעונים השכלתניים שלהם". או פחדנות- "אני מתנגד לעסקה אבל אמאל'ה, אני לא יכול לכתוב את זה בצורה גלויה, יטרפו אותי".

או שמא הוא מביע התנגדות לעסקת שליט אך מתנסח בצורה סיבובית ומסורבלת מדי? אותי לפעמים מאשימים שאני כותב בצורה סיבובית ומסורבלת מדי. יאיר לפיד לא אשם בכך בדרך-כלל, הבחור יודע לכתוב. אבל אולי הפעם.

נכתב על ידי , 4/12/2009 23:26 בקטגוריות אמת, מן העיתונות, מן התקשורת, פוליטיקה, אקטואליה
1 תגובות הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

"In The Long Run We are All Dead" (אלפרד קינס והבוזזים ב"מרד הנפילים")

"אל תתחילו שוב עם הטיעונים המעייפים על הטרוריסטים שיחזרו עכשיו לרחובות, על הדם על הידיים של אלו שישתחררו בעסקה. זו ארץ רוויה בדם. אם תחפשו תמצאו דם על ידיו של כל אחד מאיתנו. כולנו, במעשה או במחדל, תרמנו את חלקנו לסכסוך הדמים הזה."

(אמנון לוי http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3809659,00.html)

אני מבקש להבהיר שבדקתי מקודם את הידיים שלי טוב-טוב, ואפילו טיפה של של דם אין על הידיים שלי. אני לא יכול לומר שום דבר על אמנון לוי בהקשר הזה, אין לי מושג אם יש דם על הידיים שלו; אבל אם חס וחלילה הוא או בני-משפחתו ייחטפו או יירצחו על-ידי אחד ממשוחררי העסקה, אני חושב שמן הראוי יהיה להזכיר את הדברים שהוא כתב כאן. דברים כ"כ בוטים ומודעים לעצמם מחייבים נשיאה בתוצאות במקרה הצורך. וכולי תקווה שלא כך יקרה.

כמובן שיש כאן גם אלמנט בולט של החטא הקדמון: כולנו חוטאים ולכן רוצחי ילדים שמקבלים פרס זה לא דבר כ"כ נורא. מעין גרסה בוטה להפליא של קולקטיביזם מוסרי תיאורטי ומשמעותו בחיים הפרקטיים.

נכתב על ידי , 24/11/2009 11:55 בקטגוריות המדינה ואני, מחשבות של סטודנט להיסטוריה, ספרים, פוליטיקה, ערכים ופוליטיקה, אקטואליה
הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

דפים:

הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאינדיבידואל, סטודנט, ועוד 2-3 דברים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אינדיבידואל, סטודנט, ועוד 2-3 דברים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)

שם משתמש:	סיסמה:
שכחת סיסמה?	זכור אותי
לפתיחת בלוג חדש

	חפש שם בלוג/בלוגר
	חפש בכל הבלוגים
	חפש בבלוג זה