הגיגיו וחייו של אדם

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/018/404.html

כתבה שהתגובות אליה פשוט שימחו אותי; מעודד לקרוא שיש הרבה אנשים שטורחים להגיב- באתר של "מעריב", שהוא לא הכי פופולרי- כדי להגיד שהם לא "קהילה" שמצביעה באופן אוטומטי ולהפסיק עם השטויות האלה כבר. אני רק עצוב שהעיתונאים בכלל מפרסמים את הכתבה במילים האלה, ונותנים לקורא התמים לגיטימציה לחשוב שהעסקנים האלה שווים משהו ומייצגים מישהו חוץ מאת עצמם

אני זוכר שב1999, כשזהבה גלאון (שחיבבתי אותה אז) נבחרה למקום גבוה ברשימת מרץ, בתגובה הראשונה שלה היא הביעה שמחה רבה על "ההישג לנשים" שאישה נבחרת במקום כ"כ גבוה. העמדות המדיניות שלי אז היו של מרץ, וגם הצבעתי בשבילה בבחירות שהיו אחר-כך בלי התלבטויות מיוחדות. אבל אני זוכר שכששמעתי את זה ביכיתי את מותה של מרץ שאהבתי; שכשמזכ"ל האגודה לזכויות האזרח נבחרת למקום גבוה היא מדברת על הישג לנשים, משהו נורא קורה למפלגה הזו.

מאז היא עברה הרבה שינויים, אני עברתי כל מיני שינויים, והיום אני לא שוקל להצביע לה, אבל זה עדיין כואב לי. מעניין אם הם אי-פעם יבינו עד כמה תרם הקולקטיביזם לנפילת מרץ