מורדות הרים

חיכיתי חודשים ארוכים לזמן הזה, ובמבט רחוק יותר, חיכיתי שנים. 

העצמאות המיוחלת, הלבד האקטיבי, המקום שלי. 

התהלכתי הבוקר ברחובות ולמדתי את הצלילים החדשים ואת הנופים שיהפכו במרוצת הימים לתפאורת השיגרה. והיא יפהפייה. 

הרוח שהגיעה מהים והשקט שהשבת תמיד מביאה איתה גם כאן ברחוק, הביאו עליי שלווה של רגיעה אחרי דריכות ארוכה, ארוכה מדי.

אני עוד לומדת את הקולות שעולים מחוץ לחלון חדרי ואת הצללים שעל הקירות. המיטה רחבה ומאפשרת לגוף שלי להתפרק לאורכה ולרוחבה ולהרגיש שהעולם מחבק אותי. 

אולי זו האופוריה של התחלה חדשה ובקרוב אשוב לעצמי למקום המוכר והמורבידי שלי. אבל בינתיים אני נהנת מהאשלייה ובכל אופן אני המשתקפת ברקע המים הנגלים מחלון המטבח, נראית קצת יותר טוב מהאני הקודמת. ולבנתיים, זה בהחלט מספיק.