מורדות הרים

לו הייתי משוררת

הייתה העברית מתחככת בידי,

מבקשת את פרי עטי

בתפנוקי עונג מלטפים.

לו הייתי משוררת,

הייתי רוקחת מהצער תבשיל מופלא,

של מילים וצבעים, ריחות וטעמים.

לו הייתי משוררת,

הייתה הטרגדיה

חגה מעל ראשי כעבים שחורים 

ממטירה מעליי השראה 

כטיפות גדולות על אלפי ניצנים.

לו הייתי משוררת,

היו האותיות מרקדות על שפתיי,

מסתתרות ומתגלות לפרקים

כמו משחק, כמו ילדים.

ואני העקרה,

שבויה בבצורת של שנים

עודני מביטה, מצפה לגשמים.